בנם של רוני ואלברט. זוהר נולד בירושלים ביום ו' באדר תש"ן (3.3.1990), שבת לפנות בוקר. בן זקונים להוריו, אח של פביאן, עמירם וסימה. זוהר היה תינוק שקט ושליו, סיפר אביו, והיה קל לגדל אותו. הוא גדל ביישוב אדם (גבע בנימין) אשר ממזרח לירושלים, ושם הלך לגן ילדים. המשך חינוכו של זוהר היה בירושלים. הוא למד בבית הספר היסודי "יד המורה" ברמת אשכול, המשיך לחטיבת ביניים ב"רנה קסין" ומשם לתיכון של המכללה למינהל בקריית יובל, שם סיים בהצלחה י"ב כיתות. לכל אורך שנות לימודיו היה זוהר תלמיד טוב, וכדברי אביו – מילדות הוא למד להתרחק מצרות, ומעולם לא קרה שההורים הוזמנו לבית הספר בגלל שהפריע. זוהר סיים את התיכון בהצלחה רבה ועם ציוני בגרות מצוינים. נשארה לו רק יחידה אחת – בתנ"ך – כדי לקבל תעודת בגרות מלאה, והוא תכנן להשלים זאת לקראת שחרורו מהצבא. זוהר היה לנער רגיש וביישן, אשר בלט בטוב ליבו ובאופיו הצנוע. מילדות הוא הקפיד על דרך התורה והאמונה, הניח תפילין מדי יום והגיע לתפילה בבית הכנסת כל שבוע. כשמלאו לו שלוש-עשרה חגגה המשפחה ברוב הדר את בר המצווה שלו, שנערכה באולם בהשתתפות כשלוש-מאות אורחים שכיבדו אותו. זוהר עסק הרבה בספורט, וכדברי אביו – הוא גדל לתוך הכדורגל. מאז היה בן שנה היה האב לוקח את בנו למשחקים, וזוהר היה לאוהד של קבוצת בית"ר ירושלים ושל קבוצת ריאל מדריד הספרדית. מעט אחרי שמלאו לו שלוש-עשרה שנים נרשם זוהר לחוג לכדורגל במעלה אדומים, בקבוצה של מכבי. כשלוש שנים הוא שיחק שם, שנים בהן הקפיד להתאמן בכל שבוע ולא להפסיד אימונים, השתתף במשחקים בכל הארץ ובלט בקבוצה – הוא בלט בשל גובהו, בלט בכישרונו ובלט בזכות עזרתו לאחרים בכל צורך. אחרי שלוש שנים בקבוצה במעלה אדומים עבר זוהר להיות שחקן מקצוען מן השורה בקבוצת הנערים של הפועל ירושלים, ושם שיחק עד גיוסו לצבא. זוהר היה צעיר מוכר ואהוב ביישוב אדם בו גר, ותמיד היה מוקף בחברים. החברים נהגו לבלות יחד, ופעמים רבות זוהר הזמין את כולם לביתו ואירח אותם באהבה. בעת לימודיו בתיכון הכיר זוהר את עדי, אשר הייתה לחברתו האהובה עד נפילתו. בתום לימודיו התיכוניים נסע זוהר לארצות הברית, לטיול של לפני הגיוס. הוא שהה אצל אחותו פביאן (פיבי), האחות הגדולה אשר השתתפה בגידולו ושאליה היה קרוב במיוחד, והשניים בילו וצברו חוויות רבות יחד. ביום 1.9.2008 התגייס זוהר לצה"ל, לחיל הלוגיסטיקה. הוא שירת ביחידה שעסקה בסיורים בבקעת הירדן. במהלך השירות הוא התקדם לדרגת סמל. זוהר נפל בעת שירותו ביום י"ב באב תשע"א (12.8.2011), אחרי חודשים של מאבק במחלת הסרטן, מאבק שכלל גם ניתוח בארצות הברית. בן עשרים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים, שתי אחיות ואח. אחרי נפילתו הועלה זוהר לדרגת סמל ראשון. ספדה אחותו של זוהר, פביאן (פיבי): "זוהר מרדכי. אני אוהבת אותך יותר מכל דבר בעולם ומודה לשם שזכיתי לאח כמוך, לחבר כמוך, כי לא יכולתי לבקש יותר טוב כי אין, אתה יחיד במינו. אתה הנשמה שלי אתה היית כל עולמי, החיים שלי. אני כבר מתגעגעת אליך, לשיחות איתך, לצחוקים, לטיולים, להכול. תמיד היינו מדברים יחד והיית משתף אותי וכל זה חסר לי … הלב כה עצוב כה שבור כה כואב, אין מילים לתאר את ההרגשה או את גודל הכאב העצום. כל מה שאומר לא יבטא את ההרגשה הפנימית ועד כמה היא גדולה ועמוקה, כגודל אהבתי אליך. מה שאני הכי שמחה זה שתמיד ידעת והרגשת כי זה היה הדדי, והיינו מאוד קשורים אחד לשני, ועל כך זכיתי שלפחות את זה אני יודעת בוודאות. אח יקר שלי, אוהבת אותך ותמיד אוהב מעומק ליבי ונשמתי. תמיד תישאר לי כאח וחבר, אותך לא אשכח ובנשמתי תהיה לעד. כל כך הרבה דברים יש לי לומר, אך עצוב, קשה לי ומר. המילים לא יוצאות, הראש לא חושב, אך הלב תמיד אוהב". דודו של זוהר, הרב רפאל כהן, ספד לו: "זוהר. כמה תפילות נאמרו לפני בורא עולם לרפואתך, כמה מזמורי תהילים זעקו בישיבות הקדושות להחלמתך, כמה נחלי דמעות נשפכו למענך … אין ספק שכל אוצר הדמעות והתפילות לא נשפכו ריקם. היום הקב"ה קורא לך: עלה אלי ראש הפסגה, לגן עדן. ושם בעולם הבא אראה לך 'ימה וצפונה', אתן לך מימה של התורה הקדושה ומהטוב הצפון לצדיקים … זוהר. אתה הולך למנוחת עולמים, אולם הטוהר הזוך והחיוך שלך ילוו אותנו לעד". ספד גיסו של זוהר, צביקה: "אתה זוהר היית ועודך מלאך, מלאך אמיתי בלי מסיכות, מלאך שכולנו התברכנו בלהיות בקרבתך וברגע זה תחתיך. זוהר, אני מודה לאלוהים שזכיתי, כן, זכיתי להכיר אותך … זוהר, כמה חזק היית במלחמה הארורה שניהלת במחלה שתקפה אותך. עברת ניתוחים מורכבים ומסוכנים שאין לי ספק בכלל שאחר לא היה שורד, אבל אתה נלחמת ונלחמת ונלחמת. אתה עשוי מזן אחר זוהר, זן של גיבורים, וגיבורים כידוע מקומם בגן עדן במקום של כבוד … זוהר, תהיה בטוח שלעולם אבל לעולם אזכור אותך ואהיה איתך". בשלושים לנפילת זוהר נשא דברים דודו ניסים: "זוהר – כשמך כן אתה. תמיד נזכור אותך כבחור צעיר, שקט ושמח. מימרה שגורה הייתה תמיד בפי אביך: 'זוהר תמיד עושה לי נחת' … לנגד עיני עומדות תמונות אחי ואשתו היקרים, אחיו ואחיותיו, הסבא והסבתא היקרים ומסורים וכל משפחתו אשר לא משו ממיטתו אף לרגע. סעדו אותו, הקשיבו לקול קצב נשימתו והיו דרוכים לכל שינוי במראה הרשום במכשירים, אשר הם היו הקשר היחיד בינו לבין הסובבים אותו, ולא איבדו את התקווה גם ברגעים הקשים ביותר. לנגד עיני התגלמה דמות הורים מיוחדים ולהם אני אומר: לא לשווא היה עמלכם. כל ישראל ערבים זה לזה ובוודאי שזכות עמלכם וצערכם, דמעותיכם הרבות, רגעי הצער והכאב, כולם גנוזים בכיסא הכבוד ובבוא העת מאיתו יתברך יביא ה' את מסירותכם וסבלכם הרב בחשבון הכללי של עם ישראל עם שאר ההורים השכולים, שרק הם מבינים את גודל צערכם הנורא … עינינו דומעות על החלל שהותיר, והגעגועים צורבים ללא הרף. אך יודעים אנו וחדורים באמונה תמימה כי 'הצור תמים פעלו', ואין לנו להתלונן ולחשב חשבונות שמים. מתחזקים אנו ביודענו שנשמתו הטהורה הושבה לכור מחצבתה. מאמינים בני מאמינים אנו כי כל אשר נעשה בחשבון נעשה ו'משפטי ה' אמת צדקו יחדיו', ואין לנו אלא לקרוא בלב מורתח 'ברוך דיין האמת', 'ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך' … אחי וגיסתי היקרים. זכיתם לגדל במשך עשרים ושתיים שנות חיים נשמה גדולה, שהאירה לכל סביבתה טוהר, לב טוב, זוך ועדינות הנפש. גם כאשר חייו היו תלויים לו מנגד והתייסר מאוד, עם כל זה לא משה ממנו השמחה ומאור הפנים – האמונה והביטחון בחיי עולמים". לאתר יוטיוב באינטרנט העלתה המשפחה סרטון לזכר זוהר. בסרטון מובאות, על רקע שירי זיכרון, תמונות מתחנות חייו של זוהר, מילדותו, ימי ההולדת, בר המצווה, הטיולים בארץ ובחו"ל והשירות הצבאי. בסוף הסרטון כתבו בני המשפחה: "הזמן חולף וכולנו עדיין המומים. הכאב נורא. אומרים שהזמן מרפא אך אותנו הוא מדכא, כי אנחנו מבינים ומפנימים שלראות לחוש לשמוע ולהריח אותך אין אנחנו יכולים ואנחנו מאוד מתגעגעים. וכעת אנחנו כותבים ומסריטים לך מילות פרידה, והמשפחה כולה מאוד עצובה. קשה שלא נראה אותך עוד. אוהבים ומתגעגעים מעמקי הלב, וזה כל כך כואב. חושבים עליך תמיד על איזה אדם טוב ונפלא, ולא נפסיק לעולם. מקווים שטוב לך במרומים, נשמתך תהיה צרורה בצרור החיים. ריבון העולמים אליך פונים בשאלה למה, למה לקחת אותו אליך למרומים, אך עמוק בליבנו אנחנו מבינים שמלאך כמוהו אין. נוח על משכבך בשלום, יש מי ששומר עליך. אוהבים ומתגעגעים". לאתר פייסבוק העלו שלומי ושני, חבריו של זוהר מהיישוב אדם, סרטון ובו רצף תמונות של זוהר באירועים שונים ובבילויים עם חבריו הרבים. את הסרטון מלווה השיר "תודה על כל הזיכרונות" שכתב איתמר אליאסי. על רקע התמונות כותבים החברים: "איך נקטפת אח יקר, איך נקטפת ככה צעיר. היו לך חלומות לכבוש את העולם, להקים בית בישראל, רק לחיות כמו כל בן אדם רגיל. יש משפט שאומר שהקב"ה לוקח את הטובים, רוצה אותם קרוב אליו, כנראה שהוא נכתב עליך אח יקר, בן אדם עם לב זהב. זוהר אח שלנו, גדלנו ביחד חיינו ביחד, לא רואים את עצמנו ממשיכים לחיות בלעדיך. השארת חלל כבד בליבנו ובלב של כל אחד ואחת שהכיר אותך. איך נשארו רק זיכרונות, איך הדמעות לא מפסיקות לזלוג. לעולם לא נשכח אותך ונעשה הכול כדי להנציח את שמך. כמה אתה חסר. זוהר אח שלנו, אנחנו יודעים שכאבת וסבלת מאוד, אבל שמחים שנלחמת עד השנייה האחרונה. תמיד היית כזה נלחם, ווינר, תמיד מנצח בהכול, חבל שאת המלחמה הזאת, החשובה מכולן, הפסדת. אבל אנחנו יודעים ומסתפקים ברבע נחמה שהפסקת לסבול, ויודעים שטוב לך למעלה. זוהר אח שלנו, תשמור עלינו מלמעלה. זכינו להיות חברים שלך, זכינו להיות חברים של בן אדם עם לב זהב, לב שנדם לו. היום אנחנו כאן בלעדיך, עדיין לא מעכלים שבלעדיך. מתפללים שטוב לך למעלה. המחשבה שלא נראה ונשמע אותך יותר נשמעת כל פעם ופעם יותר לא הגיונית. זוהר אח יקר שלנו, כולנו אוהבים ומתגעגעים כל כך, לא מעכלים שאתה אינך, לעולם לא נשכח את כל הזיכרונות וכמו בשיר, יש ממך הרבה מאוד. כולנו מחכים ומתפללים לביאת המשיח, כדי שתקום ונוכל לחבק אותך חזק חזק".
