בן מיכל וזוסיה. נולד ביום כ"ט באלול תשל"ח (30.9.1978) בקרית טבעון. אח לרותם, אסף, נועה ונדב. דני למד בבית-הספר היסודי 'רימונים' בטבעון. בזכות כשרונו המוזיקלי, שהפך למוטיב משמעותי בחייו כאחד מערוצי הביטוי לעולמו הרוחני והרגשי, פנה ללמוד במגמת המוזיקה בחטיבת- הביניים 'רעות' שבחיפה וסיים לימודיו בבית-הספר התיכון לאמנות ולעיצוב 'ויצ"ו' בחיפה. דני היה מוזיקאי מחונן, ניגן בקלרנית, פסנתר וגיטרה ובכל דבר שהפיק צליל, וכתב שירים רבים, שהרבה לקרוא באוזני חבריו. מגיל צעיר גילה עניין בתחומים רבים ומגוונים, בספרות יפה בשפות שונות, בפילוסופיות ובתורות חיים שונות. היה לו צורך קיומי לדעת ולהבין הכל. הוא למד רוסית וגרמנית, ובחדרו נותרו חוברות שהכין ללימוד לטינית. מלבד כשרונו המוזיקלי והקריאה הרבה, הוא אהב לצייר, לבשל, להתאמן בטאי-צ'י ולרפא ברייקי. דני אהב לטייל בחיק הטבע, לצפות בנוף ולהאזין לקונצרטים. נער אינדיבידואליסט, רומנטיקן, עדין ורגיש, רחב אופקים, תורם לסביבתו וחברותי, שהקפיד על אורח חיים טבעוני מטעמים אידיאולוגיים. מאז ומתמיד ניחן בדרך התבוננות ייחודית, רואה ומתייחס אחרת למה שהכל רואים, ואינו נח אף לרגע. משקיף מן הצד, אמפתי ורך, מעורב רגשית ואינטלקטואלית בכל פרט בהתרחשות בטבע, ביחסים בין אנשים, באירוע מוזיקלי, בפניה הרבים של האמנות ובאקראיות של חיי היומיום – ומבטא את תחושותיו בעושר ודיוק יוצאי דופן. בחודש פברואר 1997 התגייס דני לצה"ל. לאחר אימוני הטירונות שובץ בחיל-האוויר ושירת כמאבטח באחד ממתקני החיל, בלב שמורת הטבע בהר מירון. על-אף שהוכר על-ידי הצבא כמוזיקאי מצטיין, העדיף דני להישאר ביחידתו. הוא הוקסם מן השהייה בחיק הטבע בבסיס שבו הוצב, ומהקשר הבלתי אמצעי והיכולת לחיות בהרמוניה עם מגוון אנשים ברמות ובתחומי עניין שונים משלו. כל אלה הפרו אותו וגרמו לו אושר רב. תפקידו הותיר לו פנאי לקרוא, לכתוב, לנגן, לשיר וללמוד. בתום שנת שירותו הראשונה, למרות שניתנה לו האפשרות לעזוב את היחידה ולעבור ליחידה אחרת על-פי בחירתו, דני סירב. חבריו ומפקדיו אהבוהו וראו בו אדם רגיש, חברותי, איכותי ומעניין. בדצמבר 1998 הועלה דני לדרגת סמל. על שירותו סיפר מפקדו, סא"ל מאיר: "דני היה חייל מסור ונעים הליכות, בעל חוש הומור ונפש אמנותית, אשר שירותו ביחידה הממוקמת בתוך שמורת הטבע בהר מירון תאם את אופיו ואישיותו… דני תרם רבות ליחידה בהשתתפותו כנגן קלידים וכלי נשיפה בערבי היחידה הרבים, וכן נטל חלק פעיל באירוע שציין 30 שנה להיווסדות היחידה. מסירותו ונכונותו לתרום ניכרו בכל אשר עשה." ביום כ"ג בטבת תשנ"ט (10.1.1999) נפל דני בעת שירותו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית טבעון. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים. לצד יצירותיו המוזיקליות הותיר דני אחריו כתבים רבים ובהם יומנים, הגיגים פילוסופיים ושירים. ב-2 בנובמבר 1999, הוקדש חלק מתוכנית הרדיו של השדרנית חיותה דביר ב'קול המוסיקה' לסיפורו של דני. במהלך התוכנית הוקראו דברים לזיכרו: "דני ניחן בדרך התבוננות ייחודית וביכולת הקשבה וקשב להוויה ופעימותיה. הוא חש את צעדיו ופסיעות ההולכים סביבו, כרה אוזניו ושמע אוושת עלים נושרים, פקח עיניים וראה כאילו משקיף מן הצד, אך מעורב בכל נימי נפשו, ברגישות נדירה ובהבנה חדה ועמוקה. את תחושותיו ביטא בעושר, בעוצמה ובדיוק יוצאי-דופן בתחומים רבים. צלילי נגינתו בקלרנית היו טעונים באנרגיות ששפעו וזרמו לכל עבר, לקומפוזיציות ואלתורים ומגע עם כל שותפיו לנגינה והשומעים. הם היו רק אחד האפיקים דרכם פרצו סערות נפשו. דני לא קיבל דבר כמובן מאליו ותמיד שמר על ייחודו כחריג ישר והוגן. הגדול והפעוט היו לגביו בני אותו כבוד וערך." לבקשת עורכי תוכנית הרדיו, הלחין המלחין משה רסיוק את שירו של דני 'הצייר על הירח', שהושמע בבכורה בתוכנית זו בביצוע מקהלת 'אנקור': "על הירח יושב צייר/ ומצייר כל היום ציורים/ במכחול ענק ובהיר/ כמו הקשת בענן./ קודם כל הוא מצייר את השמש ואת השמים הכחולים/ אחר כך הוא מצייר את העננים/ הוא משרטט בעיפרון את הציפורים הרחוקות/ ומוסיף את העצים והפרחים/ את השדות, את ההרים ואת הבניינים./ הוא מצייר מן הירח ילדים עם בלונים/ ואנשים במכוניות/ ואת הים שעולה ויורד בגאות ושפל/ ואת הדגים/ והרבה דברים מסתוריים/ בהמון צבעים./ כל היום הוא מצייר ולעולם אינו נח/ כשהערב מגיע הוא עייף ויגע/ וכל הצבעים והדמויות שצייר כל הזמן/ מתחילים להתערבב:/ הים מתערבב עם השמש/ השמש מתערבבת עם הציפורים/ הציפורים עם הבלונים/ והבלונים עם הילדים/ והילדים עם האנשים/ והמכוניות והבתים וההרים/ והשדות והכבישים והפרחים./.. מרוב צבעים/ מרוב גוונים/ הכל נהפך כהה יותר ויותר/ ונהיה שחור בלילה/ והצייר עצוב/ ולמחרת ינסה שוב." נחמה, שכנתו ומורתו של דני בבית-הספר היסודי ספדה לו: "….קשה לדבר על דני בלשון עבר. ככל שהיה צנום בגופו, היה ענק ברוחו. דני רצה לדעת הכל, לגעת בכל… כאילו בא לעולם כמשקיף, לראות, לשפוט ולשנות. להפוך את העולם למקום צודק יותר, הומני יותר, אוהב יותר… בתקופת חיים קצרה כל-כך כתב, הלחין, ניגן, למד, חקר, מה לא עשה? אדם מופלא היה, ילד איש שהשאיר אחריו מתנות ומזכרות בכמות שלא משאירים רבים מאיתנו, המגיעים לזקנה מופלגת…" בשנת 2000 נוסדה קרן על שמו של דני בבית האמנויות בעמק יזרעאל. הקרן מעניקה מלגות לתלמידי מוזיקה מצטיינים. בבית האמנויות בקיבוץ מזרע מתקיימים מפגשים מוזיקליים, 'עלי שיר', על שם דני. ב-11 בפברואר 2002 נערך קונצרט ומפגש תלמידים ראשון ויצא לאור תקליטור ובו היצירות החדשות שהוזמנו לאותו אירוע ובהן גם מחזור שירים למלים שכתב דני. ב-27 בפברואר 2003 נערך הקונצרט השני לזכרו. חברו של דני, פיטר, כתב על דני ועל שירתו מאמר שפורסם בכתב-עת ספרותי. פיטר אף ערך את שיריו של דני, שעתידים לראות אור בספר שירים.
