בן ביל ונעמי. נולד ביום כ"ח בשבט התשל"ה (9.2.1975) בקיבוץ גבעת חיים איחוד. עבור הוריו היו אלה נישואים שניים ודותן היה בנם היחיד המשותף. כבר בינקותו בלט דותן במהירות התפיסה שגילה וביכולת הבנה בלתי רגילה. הוא החל לדבר עוד בטרם מלאה לו שנה, וגם התפתחותו הפיסית היתה מהירה, כאילו ביקש לבלוע את החיים ומהר… את שנות ילדותו עבר בקיבוץ גבעת חיים איחוד, בגן הילדים, בבית-הספר היסודי ובחטיבת הביניים. בהגיעו לכיתה ח' החליטו הוריו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לחדרה, אך דותן המשיך ללמוד בחטיבת הביניים בקיבוץ. משהגיע הזמן לעבור לתיכון החליט דותן להמשיך עם בני מחזורו, ועבר עמם לבית- הספר התיכון האיזורי המשותף "חוף הכרמל" שבקיבוץ מעגן מיכאל, שם סיים את לימודיו. מחנכו של דותן בתיכון היה גם מי שחינכו בחטיבה, וההיכרות רבת השנים ביניהם הניבה ידידות עמוקה. מקטנותו, היה דותן ידען גדול בתחומים רבים. אפילו בגן הילדים נהגו הילדים לפנות אליו כאשר לגננת "נגמרו" התשובות, כי "דותן יודע הכל". ידיעותיו המופלגות באו לידי ביטוי גם בתיכון והצילו לא פעם את חבריו לספסל הלימודים מרגעי מבוכה רבים בכיתה, מספר המחנך. בשנות התיכון החלה לפרוח אהבה גדולה בין דותן לחברתו מאיה. הקשר המיוחד שהתפתח ביניהם היה לאהבת נפש שהתעצמה והתחזקה. בעזבונו של דותן נמצאו שירי אהבה נפלאים ומכתבים רבים שכתב למאיה. כתבים אלה מעידים על כשרון הכתיבה המעולה שלו. דותן היה אדם. ביושרו הפנימי, באנושיותו ובכשרונותיו הרבים, וכן בדרכי הנועם ובחביבותו, מובטח היה שיתרום למשפחתו, לחבריו ולמדינתו רבות רבות. קרוב היה בלבו למסורת ולמקורות היהודיים ושמר על כשרות מילדות, חרף נסיונותיהם של סבו וסבתו, ה"יקים" החילוניים, להניאו מכך, ולמרות תגובותיהם של חבריו הקיבוצניקים. התנ"ך היה מאהבותיו הגדולות, והוא נהג לעיין בו לעתים תכופות ולשוחח עליו בבית. במיוחד היה אהוב עליו ספר "קהלת". דותן התעניין גם בספרות יפה ובלשון. הוא הרבה לקרוא וזכר בעל-פה משפטי מפתח מתוך ספרים שמצאו חן בעיניו. הספר האחרון שקרא, בטרם עלה עם צוותו לבופור, היה "כרוניקה של מוות ידוע מראש" של גבריאל גרסייה מרקס. כשרונו המוסיקלי ונטייתו לתחום הג'אז, קיבלו ביטוי בנגינתו בגיטרה ובכתיבת מוסיקה. אחד השירים שהלחין זכה במקום השלישי בפסטיבל זמר שאורגן על ידי תיכון "חוף הכרמל" ותיכון "מעיין". דותן ניחן בחוש הומור מפותח ומיוחד (שירש מאביו), ובכשרונו הלשוני ליצור הברקות של לשון נופל על לשון. הוא הצטיין גם בתחום המדעים המדויקים: פיסיקה, מתמטיקה ומכניקה. כשסיים את לימודיו, המשיך דותן לשנת שירות בתנועת הנוער "המחנות העולים" כמדריך בדרום תל אביב ובקיבוץ שפיים. אז החלו לבלוט תכונותיו כמנהיג טבעי. בסוף נובמבר 1994 התגייס דותן לצה"ל מתוך התלהבות גדולה, שמקורה בשכנוע עמוק בחשיבות התרומה של השירות הקרבי למדינה. הוא הוכשר כלוחם חי"ר בסיירת "עורב" בפלנ"ט של הנח"ל. היחידה הפכה להיות עבורו בית שני, משפחה של ממש. בטקס הסיום של מסלול ההכשרה הממושך של הצוות, צוין דותן כלוחם המצטיין. ביחידה נחשב ל"אימת" החבר'ה כיוון שהתעקש לומר תמיד את שעל לבו, להעיר את הערותיו ולהטיל ביקורת כשהיה צורך. גם כאשר יצא לקורס קציני חי"ר לא חסך בביקורת, שכמעט עלתה לו בהדחה מהקורס. עם סיום קורס קצינים חזר דותן ליחידתו כמפקד צוות וקיבל לפיקודו צוות ותיק, שעמד לפני סיום מסלול ההכשרה שלו. עד מהרה הפך למפקד אהוב שהפגין איכפתיות ומחויבות כלפי חייליו וכלפי המערכת. בשיחות הסיכום השבועיות הנהיג דיון בפרשת השבוע, והמשיך במסורת של הנחלת ערכים שבהם האמין. הוא החליט לצאת לקורס קצינים, אף על פי שידע שהיציאה כרוכה בהארכת תקופת השירות הצבאי בשנתיים נוספות, מכיוון שראה חשיבות רבה בתרומה למדינה. מספר חודשים לפני האסון נענה דותן להזמנה של בית-הספר בו למד, לדבר בפני תלמידי י"ב העומדים לפני גיוס, על השירות הצבאי ועל המוטיבציה. בערב של יום כ"ח בשבט התשנ"ז (4.2.1997), ביום הולדתו של דותן, אירע אסון המסוקים. שני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב ושבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם דותן וצוותו. בן עשרים ושתיים היה כשהובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ גבעת חיים איחוד. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות – מעין, דנה ומאור ואח – ירדן. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "דותן שירת כמפקד צוות בפלוגת 'עורב' של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כקצין וכמפקד מסור, בעל ערכים גבוהים, שרכש את אמונם של חייליו במהרה, כשטובתם עמדה תמיד לנגד עיניו. דותן בלט באהבתו לארץ וזכה להערכה רבה בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד". מפקד היחידה בה שירת דותן, כתב למשפחתו: "דותן היה מפקד צוות ביחידה. פקודיו העריצו והעריכו אותו מאוד והיו נכונים ללכת אחריו לכל משימה. רמתו המקצועית ורצונו כל הזמן ללמוד ולהשתפר היו מעוררי הערצה. דותן הצטיין לאורך כל מסלולו הצבאי, כחייל, כצוער וכקצין. דותן נתן דגש רב לחינוך חייליו לערכים ולאהבת הארץ ורכש בזמן קצר מאוד את אמונם. דותן היה קצין ולוחם שניחן בשאיפה מתמדת לשלמות ולמקצועיות. יחד עם להיטותו להצליח ולשבור שיאים, השכיל לדאוג לחייליו ולטפחם. לזכרו נחנך את חיילינו כפי שלמדנו ממנו – הכי טוב, הכי ערכי, הכי חזק ויחד עם זאת בעדינות." בין הכתבות הרבות שהתפרסמו בעיתונות לאחר האסון נכתב גם על דותן. בני משפחתו סיפרו כי "דותן היה הציוני של שנות ה-90, בלי ציניות ובלי מרכאות. הוא היה 'מורעל' על הצבא, ואהב את תפקידו". ביום השלושים נפרד ממנו מפקד היחידה, בין השאר, במילים: "דותן, אתה חסר לי מאוד. חסר לי היושר האישי שלך… חסרה לי הנוכחות שלך שנסכה עלי ביטחון כה רב. שמחתי שאתה מפקד אצלי ביחידה והייתי גאה בך".
