כהן, גבריאל (“גבי”)

בן אפרים הכהן ושושנה. נולד עם אחותו התאומה ביום י"ט בתמוז תש"ז (7.7.1947) בירושלים. אמם מתה בעת הלידה והם גדלו והתחנכו ללא אם. גבי למד בבית הספר היסודי הדתי "מוריה" והצטיין בלימודיו. אחר שסיים את לימודיו היסודיים נאלץ לצאת לעבודה כדי לעזור לאביו, שנשא לו בינתיים אישה שניה. אביו ואמו החורגת היו כמעט מחוסרי כל ולא היה ביכלתם לתת לגבריאל חינוך וגם לא ללמדו מקצוע. גבריאל הבין זאת ובכוחות עצמו למד את מקצוע הקירור ועבד בו. הוא היה נער שקט, נעים הליכות וחברותי מאוד. בשבתות היה נוהג לאסוף ילדים סביבו וללמדם לימודי קודש. גבריאל ציפה בכליון עיניים לגיוסו לצה"ל. אמנם אביו רצה לבקש דחייה בשבילו, אלא שגבריאל לא רצה לשמוע הפעם בקול אביו ויצא לשרת את מולדתו. גבי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1966 והתנדב לשרת ביחידה קרבית. במשך שנתיים שירת את המדינה בנאמנות, אך אביו ראה כי אין ביכלתו להתגבר על קשיי הפרנסה וביקש ממפקדיו של בנו לשחרר אותו לתקופה ארוכה, כדי שיבוא לעזרת המשפחה. בתקופה זו למד גבריאל עוד מקצוע – ליטוש יהלומים. הוא עבד שעות נוספות כדי להגדיל את הכנסתו למען המשפחה. הוא אהב את הוריו ואת המשפחה ונטל על עצמו את הדאגה לכל הדרוש בבית ואף לחינוך שאר הילדים, שנולדו במשך הזמן. במחצית נובמבר 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל ולאחר שובו עמד לשאת לו אישה, אלא שלא זכה לכך. יומיים לאחר צאתו למילואים בא הביתה לחופשה בת ארבעה ימים ואמר לנצל אותם בעבודה כדי לסלק אחדים מחובותיו. הוא נסע אל אחותו התאומה ואמר לה: "אני יוצא למילואים ובלבי הרגשה מוזרה. אני חושב שזו לי הפעם האחרונה – ואני יוצא לבלי שוב". אור ליום י' בכסלו תש"ל (15.11.1969), אחרי שובו ליחידתו, נפל בהתקפת בזוקות בבקעת הירדן. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו רכש האב ספר תורה ותרם אותו לבית הכנסת "אוהל מועד" שבבית וגן בירושלים. את הספר הכניס לבית הכנסת ביום ההולדת של גבריאל.