כהן-ברזעסקי, ישראל

בן יענטיל ויעקב (ברעזסקי), נולד ביום כ"א באדר תרפ"ח 13.3.1928)) בירושלים. מילדותו חונך ברוח התורה והמסורת בבית הוריו שבעיר העתיקה ולמד בתלמוד-תורה "עץ חיים". עם התבגרותו החל לעבוד במקצוע היהלומים וברבות הימים רכש לעצמו מכונת-ליטוש ועבד בבית הוריו. כחבר מחתרת האצ"ל נאסר עם גל המאסרים בעיר העתיקה ונשלח למחנה לטרון לשלושה חודשים. עם שובו מהמחנה, חזר לפעילותו במחתרת. פעם הרגישה אמו שהוא עומד לצאת לפעולה, היא פרצה בבכי ואמרה לו: "מי יודע אם עוד אזכה לראות ממך נחת". ישראל התרגש מאוד ויצא מן החדר ופרץ בבכי אף הוא. כשהתאושש, חזר אל האם ואמר לה: "את בוכה עלי, מדוע אין את בוכה על ששת המיליונים שנהרגו ונשרפו?" עם התחלת מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס להגנת העיר העתיקה ושוב לא יצא משם עד יומו האחרון. לא אחת הדף יחידי התקפות ערביות ופעם גם התקרב עם חבית חומרי-נפץ לעמדת האויב ופוצצה. ביום 16.5.1948 פעל בעמדה של ניסן בק והיה אחרון הלוחמים שם. בעומדו למעלה, תקף את האויב שנלחם למטה, עד שהערבים, שחללים לא מעטים מהם נפלו מכדוריו, פוצצו את הקיר וישראל נורה בראשו. הוא הועבר פצוע לבית-החולים "משגב לדך" ושם מת למחרת, ביום ז' באייר תש"ח 16.5.1948)). הובא למנוחת-עולמים בעיר העתיקה בירושלים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.