כהן, בן-ציון

נולד ביום א' בסיוון תרפ"ז (1.6.1927) ביוון, שם למד, עבד והירבה לעסוק בספורט, בעיקר בכדורגל. עם כיבוש יוון בידי הגרמנים ושליחת יהודי יוון להשמדה, הועבר עם משפחתו למחנה בסלוניקי. הוא הצליח לעבור בשלום את מוראות מחנות-ההשמדה ונוהג היה לומר, בהצביעו על המספר שחקקו הנאצים בזרועו, כי במולדת לא ירשה לאיש להתעלל בכבודו, ובנשק יילחם על חירותו. בתום המלחמה החליט לעלות לארץ-ישראל. בשנת 1947 הגיע לארץ, הצטרף ל"ארגון הצבאי הלאומי" והחל לתרום את חלקו במלחמת-העצמאות. לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ביום 29.11.1947 והתקפות הערבים נגד היישוב היהודי כתגובה להחלטה זו, יצא לעמדות ההגנה שבגבול תל-אביב-יפו. עם זאת לא חדל מלהפציר במפקדיו שישלחו אותו לפעולה של ממש. הפצרותיו נשאו פרי. כאשר יצאו כוחות האצ"ל לכיבוש הכפר הערבי יהודיה נמנה בן-ציון עם יחידות החלוץ. לאחר הכיבוש ערכו הערבים התקפת-נגד בכוחות מכריעים, ובקרב הגבורה נגדם, ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) נפל בן-ציון עם כמה מחבריו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. שמו הונצח בספר "זכרם נצח", ספר הזיכרון לחללי הארגון הצבאי הלאומי