כהן, אמנון

אמנון, בן חנה ושלמה, נולד ביום י"א באדר תשי"ד (16.3.1954) בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "אושא" ברמת-גן ואחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר העירוני ה' בתל-אביב, שם למד והוסמך בתואר טכנאי-בניין. אמנון היה ילד שקט, עדין-נפש וצנוע בהליכותיו. מטבעו היה רודף שלום וצדק ומעולם לא הסתכסך עם איש. חברו מילדות מספר עליו, שתמיד השתדל להתרחק מריב, שמא ימצא עצמו מעורב. מעולם לא הרים את קולו וודאי שלא איים על אדם בהרמת-יד. הוא היה ישר מאוד ודובר אמת, ואם נקלע לצרה או לאי-הבנה, בחר בדרך הקשה: הוא אמר את האמת ובלבד שיהיה ישר עם עצמו. תמיד חיפש דרך להיטיב עם הזולת. בכל ערב, לפני עלותו על יצועו, נהג לעשות חשבון-נפש עם עצמו ולסכם את מאורעות היום שחלף, כדי ללמוד משגיאותיו ולשפר את מעשיו. הוא היה בן מסור ונאמן למשפחתו ועשה ככל יכולתו כדי לשמחה. כך השתדל להצליח בלימוד השפה האנגלית, שהייתה קשה עליו, כדי לשמח את אמו, שהשקיעה מאמצים רבים כדי להקנות לו את הלימוד הדרוש. כמעט בכל יום היה סר לבית המלאכה של אביו, כדי לסייע לו בעבודה ולהקל עליו במעט. אמנון היה חניך בגדנ"ע-אוויר ובמשך שלוש שנים הטיס טיסנים ולמד אווירונוטיקה. אחרי שסיים לימודיו בבית-הספר התיכון בקשוהו שימשיך ללמוד וידחה את מועד הגיוס לצה"ל. אביו אף הבטיח שיקנה לו מכונית, ובלבד שימשיך ללמוד. אבל אמנון רצה לשרת בצה"ל. לאחר היסוסים רבים החליט בכל זאת לדחות את המשך הלימודים עד לאחר שישתחרר מהשירות הצבאי. אמנון גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר שעבר קורסים שונים, לרבות קורס תותחנות טנקים, והצטיין בקליעה מדויקת במטווחים, הוענקה לו תעודת תותחן מעולה. הוא נשלח לחטיבת שריון ששירתה בסיני והוצב באחת מיחידותיה בגיזרה הצפונית. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אמנון באחד ממוצבי הגזרה. יחד עם אנשי המוצב נלחם נגד שפעת הכוחות של המצרים. בשעות אחר הצהרים נתקבלה פקודה לסגת מהמוצב. במהלך הנסיגה, ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע הטנק שלו באש מהמארב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול, והוטמן לצד אחיו, שנהרג אף הוא במלחמת יום-הכיפורים בסיני. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אמנון שירת ביחידה בתפקיד תותחן. הוא היה אהוד מאוד על חבריו ועל מפקדיו. ביום הכיפורים היה אמנון עם מחלקתו במוצב הצפוני, בקו התעלה. לאחר קרבות קשים במקום, ולאחר שמפקד המחלקה נהרג, נסוג הטנק מהמעוז. בדרך הנסיגה נפגע הטנק ואמנון נפל. בשמי ובשם חיילי היחידה אני מביע את צערנו העמוק ואת השתתפותנו באבלכם". משפחתו תרמה ספר תורה לבית הכנסת "ישרים" ברמת-גן, להנצחת שמם של אמנון ויאיר אחיו, שנפלו במלחמה על עצם קיומה של מדינתם.