כהן, אמנון

בן דוב וברכה, בין המתיישבים הראשונים בשכונת נחלת יצחק. נולד ביום ט"ו באייר תש"א (12.5.1941) בתל אביב. ההורים עסקו תחילה בחקלאות וסביב הבית היה משק חי וגינה אשר בהם גדל אמנון. באווירה כזו גדל ולמד בבית הספר היסודי "איילון" שבשכונה ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון המקצועי על שם מכס פיין וסיים את לימודיו בו. בנעוריו היה חבר תנועת "הצופים" והארגון להגנת הטבע. בין תחביביו אפשר למנות גילוף תמונות מעץ והכנת תמונות קש. כן חביבים היו עליו הטיולים המרובים בטבע. טיוליו אלה היו מעין הכנה לגביו לסיירות אשר בה עסק לאחר מכן בצבא. לא היה מקום בארץ שלא הכיר ולא ביקר ואת האהבה לה החדיר ללבות כל נילווים אליו. עוד בנעוריו התחיל לשרת בגדנ"ע וכאשר גויס לצה"ל באוגוסט 1959 עבר קורס מ"כ וגמר את שירותו הצבאי כמ"כ. בזמן שירותו במילואים מדי פעם לאחר מכן עבר מספר קורסים וזמן קצר לפני נפלו גמר קורס סיירים ושירת בסיירת השריון. היה סוכן של חברת "אגרון" ובחיוכו הלבבי ובמידת הסובלנות שגילה כלפי הזולת נתחבב על אנשי החברה. הוא היה איתן בדעותיו ויציב בעמדתו, אבל יחד עם זה נוח לבריות וחביב על הכל. בתקופת הכוננות והמתח שקדמה למלחמת ששת הימים היה בין הראשונים שנקראו לדגל, וביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נהג בג'יפ הראשון שנע בראש הכוח לעבר עזה וכאשר נתקל הכוח באויב מצא אמנון את מותו. הניח אשה ובן. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. בילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות ישראל – "גוילי אש", כרך ד', הובא מעזבונו.