כהן, אמיל

אמיל, בן יוליה ואברהם הכהן, נולד בשנת תש"ח (1948) בביזרטה שבטוניס. בשנת 1957 עלה עם משפחתו לארץ והמשפחה קבעה את מושבה בבאר-שבע, שם למד אמיל בבית-הספר היסודי "צאלים". בגלל מחלתו של האב, נאלץ אמיל לצאת לעבודה בגיל צעיר, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הוא החל לעבוד עם קבלני בניין והתמחה במיוחד בעבודות שיש בבניינים. הוא היה בחור טוב-לב ורחמן, אהב לעזור לזולת, טיפל במשפחה, עזר לאביו החולה ובנה מתקנים שונים בבית הוריו, כדי לשפר את מראהו החיצוני. בשעות הפנאי אהב לעסוק בספורט הג'ודו. אמיל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1966 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו עבר קורס נגד-אפסנאי, קורס מחסנאי-פקיד, קורס חבלנים וקורס מש"קי אפסנאות. במסגרת שירותו השתתף במלחמת ששת הימים. בתעודת השחרור שלו מהשירות הסדיר נאמר עליו: "בעל יכולת טובה בארגון מחסנים, ממושמע ואהוד על סביבתו". במחצית פברואר 1969 השתחרר אמיל מהשירות הסדיר. במלחמת יום-הכיפורים שירת כחבלן בחזית הדרום. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב מפקדו: "אמיל היה חבר יקר ומסור;" כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "אמיל היה חייל מצוין וחבר מסור. הוא היה אהוד על הכל".