אלק, בן בטי ומשה, נולד ביום כ"ח בניסן תשי"ג (13.4.1953) במנצ'סטר שבאנגליה. בשנת תשי"ח עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה בקיבוץ מעגן מיכאל. אלק עבר את כל שלבי הגידול של ילד במשק, ואף כי בתחילה נתקל במחסומים, שהקימו ילדי הקיבוץ לכל זר מרחוק בא, הרי במשך הזמן ובעקשנות מרובה, כבש לו את מקומו בחברת הילדים. סיפרו עליו חבריו למשק: "אלק רצה מאוד להשתלב בחברתנו כאחד מכולם, אך יחד עם זאת סירב להתפשר ולוותר על קווים שייחדו את אופיו ואת דרך חייו. כשהציעו לו לעברת את שמו סירב בתוקף ואמר: "קוראים לי אלק, וזהו!" לעומת זאת לא ניאות להשתתף בלימוד האנגלית והתעקש לדבר עברית ורק עברית. אלק היה עקשן גדול. הוא עמד על עקרונותיו וכל עניין שלקח לידיו, טיפל בו ביסודיות. מה שאצל האחרים היה "שיגעון של שבועיים", אצל אלק היה נושא לשיחה, להתעניינות ולהתמודדות של שנים. נחישות דעתו נשתקפה בפניו, בשפתיו הקמוצות, בכתפיו הרחבות ובגופו המוצק. עקשנותו לא הייתה מרידה במוסכמות, אלא עמידה בתוקף על אמיתותיו שלו, כפי שגיבש אותן לעצמו – שמירה קפדנית על "חוקי המשחק ההוגן" בין אדם לחברו, ללא נכונות לפשרות. אלק הקדיש לעיסוקיו המיוחדים מחשבה רבה, לימוד יסודי וזמן. היה לו אוסף מטבעות שלוקטו במשך שנים באזור נחל התנינים – מטבעות מהתקופות ההלניסטית, הביזנטית, הצלבנית והערבית. האוסף נבדק, הוגדר והוערך על-ידי ד"ר יעקב שורר. אלק אהב היסטוריה והיה בולע ספרי גבורה, ניצחון, מסעות וקרבות. על אהבתו זאת מספרים חבריו לכיתה: "בתחילת לימודינו יחד לא למד אלק לקרוא. נדמה היה ששום לחץ לא ידרבן אותו למאמץ בכיוון זה. אולם יום אחד הסתבר לו שההיסטוריה מכונסת גם היא בספרים, ואז לפתע פתאום התברר שאלק יודע לקרוא, וסתם לקרוא? הוא התחיל בולע ספרים במסות עצומות. יכול היה לעתים להשתרע על שולחן בכיתה ולנמנם, אך בשעה שהיינו דנים באיזה מאורע היסטורי, היה מרים פתאום את ראשו המנומנם ומעדכן תאריכים, מסביר מהלכים אסטרטגיים, מוסיף מספרים מדויקים ומדריך אותנו בפרטים בלתי ידועים". הרישום היפה ביותר שציירו חייו של אלק, היו הקשרים היפים שהיו לו עם הוריו ועם אחותו. שותפים מלאים היו לעיסוקיו השונים, להצלחותיו ולכישלונותיו. טבעי היה כשהחליט ללמד את אחותו את תורת הרכיבה על אופניים, הקדיש לכך שעות ארוכות בכל יום. לעתים היה יושב ושר לאמו, בטי, את "שועלי שמשון" ושירים אחרים שאהב, ויחד עם אביו היה יוצא לדוג בנחל. אלק גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס רובאים, בקורס טען-קשר, בקורס מקצועות טנק ובהכנה לקורס קצינים בסיסי. במלחמת יום-הכיפורים שימש כטען-קשר ביחידת טנקים שלחמה בחזית הדרומית. סיפר מפקדו, סגן אליעזר: "את אלק היכרתי במוצאי יום הכיפורים במחנה רפיח. כשהתברר שחסרים אנשי צוות, הגיעו החבר'ה הסדירים ונעמדו מולי. ראיתי ביניהם בחור עגלגל ומוצק פוסע צעד אחד לפניהם ושותק, כאילו ברור היה לו שאותו אקח. אלק עלה לטנק שלי. תוך כדי תנועה התוודענו אחד לשני. אלק היה הטען-קשר בטנק. הוא הכיר היטב את הטנק ואת ציודו. כל כלי או מכשיר שנזקקנו לו, היה אלק מוצא ומביא. אלק החליף אותי בתצפית ואת יעקב בנהיגה. התקרבנו לתעלה ואז שמענו את פקודת ההסתערות: "המטוסים באים. זאת ההזדמנות שלכם – להסתער על המים!" הגדוד יצא להסתערות כשהטנקים נפרשים בשטח והמטוסים שלנו מעל. עד מהרה מצאנו עצמנו במלכודת אש, שניתכה עלינו מכל הכיוונים ומכל סוגי הנשק. ירינו כמו משוגעים וזרקנו רימונים. כשראיתי את הטנק שמשמאלנו נפגע, אמרתי לנהג שיגש לטנק. הוא פנה שמאלה ואז חטפנו זעזוע. הכל השחיר. כשנמוג העשן גליתי שאלק נפגע ונפל. היה זה ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973)". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במעגן מיכאל. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אלק הלך בדרך בה האמין – זאת הדרך של ההולכים לפני המחנה. אלק היה בחור שקט ורציני, היה אהוב על כולנו ומילא את תפקידו ללא דופי". המשפחה הוציאה לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה דברי חברים על דמותו.
