כהן, אלפרד (פרדי)

בן איוט ואלברט. נולד בדימונה ביום כ"ו בכסלו תשל"ז (18.12.1976), אח צעיר לאילנית. הוא עשה את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'יוספטל' ואת לימודיו התיכוניים החל בבית-הספר 'זינמן' וסיימם בבית-הספר התיכון-המקצועי 'עמל' בדימונה. כשהיה בן שנה נפרדו הוריו, ומאז גידלה האם לבדה את פרדי ואחותו, במסירות אין-קץ ותוך התמודדות עם קשיים כלכליים. לידה עזרו הדודים מירי ויצחק סקורי. פרדי, כך כינו אותו כולם, היה ילד שופע שמחת חיים. מגיל 12 עבד במקביל ללימודיו בעבודות מזדמנות על-מנת לעזור לאמו ולאחותו. בבית שימש פרדי כתחליף לאב. כשבגר למד להעריך את החיים והיתה בו אהבה גדולה לחיים. הוא היה נער חזק ובעל כושר מנהיגות עצום. נער אהוב שלא היו לו שונאים, נער המוקף תמיד חברים וחברות. מי שהכירו לעולם לא ישכח אותו. הוא התחבר לנשמתו של כל אדם. פרדי גדל על המשפט 'ואהבת לרעך כמוך', קיימו והאמין בו. פרדי גדל והיה לצעיר אתלטי וגמיש, אהב מאוד ספורט וכן אהב לרקוד, והיה מוכר כרקדן מעולה. כל חייו עזר לאמו, אם בעבודות הבית ואם בכסף שהשתכר מעבודות שונות. בעת לימודיו בתיכון ועד גיוסו לצה"ל עבד כטבח באולם אירועים בדימונה. בחודש יוני 1995 התגייס פרדי לצה"ל. הוא התנדב ליחידת הנדסה קרבית, נשלח להשתלם בהפעלת צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) ושירת כמפעיל ציוד כבד. פרדי שירת בגבול הצפון, במוצבים בלבנון, באזור יהודה ושומרון ובבקעת הירדן. סא"ל יהודה, מפקד הגדוד שבו שירת, כתב למשפחתו: "פרדי יכול היה לשרת ביחידה עורפית אך רצה לתרום למדינה ולכן התנדב לשרת בחיל-ההנדסה הקרבית… פרדי ביצע כל משימה שהוטלה עליו, ללא קשר לרמת הסיכון שבה, על הצד הטוב ביותר. ידעתי שכאשר פרדי מבצע משימה יש על מי לסמוך, והמשימה תבוצע בצורה הטובה ביותר. פרדי תמיד סייע ועזר לחבריו, אף פעם לא ראיתיו ללא חיוך על פניו – חיוך שייזכר לעד בלב כולנו." ביום ט"ז בסיוון תשנ"ז (20.6.1997) נורה פרדי ונהרג על-ידי חייל אחר לאחר שפרץ ביניהם ויכוח. בן עשרים-ואחת היה במותו. הותיר הורים ואחות. הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בדימונה. לאחר מותו הועלה פרדי לדרגת סמ"ר. ידידת המשפחה מירית קנפו כתבה לזכר פרדי את השיר 'עננים שחורים': "פרדי, עננים שחורים כיסו את השמים/ באותו היום./.. בחוץ נהיה חושך איום./ העננים לא רצו שנראה/ מה שקרה באותו היום/ נפלת לרצפה, לאדמה/ ולא ידעת שזה הסימן שלך/ תם זמנך בעולם הזה/ והגיע זמנך לעולם הבא/ ואז כשזה קרה./.. ירדה לך דמעה/ דמעה של צעקה, שמעה של בקשה/ רצית לצרוח, רצית לזעוק/ ויותר מכל רצית לחיות."