כהן, אלכסנדר-יהודה
בנם-יחידם של נחמה ומשה, נולד ביום כ' בסיוון תר"ץ (16.6.1930) בירושלים. הדאגה לאמו החולנית פיתחה בו רוך ועדינות בלתי- מצויים. אביו, צייר וליטוגרף במקצועו, הוריש לו אהבה לערכי תרבות ושאיפה להרמוניה ושלמות, ותכונות אלו הוטבעו בכל הוויתו של אלכסנדר. הוא למד בבית-הספר הדתי "תחכמוני" ובגימנסיה העברית. הצטיין בייחוד במתמטיקה ומוריו ניבאו לו גדולות. בהיותו בכיתה השביעית בגימנסיה הצטרף ל"הגנה". אחרי סיימו את הגימנסיה בהצטיינות, כאשר הגיע תורו להצטרף להכשרה המגויסת, נשלח לעבוד במחלקה הטופוגרפית של ה"הגנה" בירושלים כדי שיוכל להישאר בקרבת אמו החולה, הואיל ואביו עבד באותה תקופה בתל-אביב. אולם משחזר האב, יצא הוא לכפר עציון לקורס מ"כים ובבית אמר שהוא יוצא לקורס לטופוגרפיה. היתה זו הפעם הראשונה בחייו שהערים על אמו החולה, כדי להרגיעה. בסיימו את הקורס חזר הביתה ללילה אחד ומיד נקרא, כפי שהסביר, לשמש מדריך נוער ברמת רחל, אך לאמיתו של דבר נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). אלכסנדר-יהודה הובא לקבורה בכפר עציון. זמן לא רב אחרי נפילתו מתה גם אמו אשר לא יכלה לשאת את אסונה. האב השכול, שנותר ערירי, הוציא לזכר בנו הגדה לפסח שצייר והדפיס בעצמו. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם יתר חללי הגוש, לבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
