בן מרגלית וחיים. נולד ביום ו' באייר תשמ"ז (5.5.1987) בחיפה. ילד שני מתוך ארבעה ילדים. אח לשלומי, קרין וניר. ילדותו של איציק עברה עליו בנעימים. הוא היה פעלתן, גילה סקרנות ועניין בכל המתרחש, ועל פניו נסוך היה חיוך נצחי. מעט ביישן היה, אך חכם מאוד. בהיותו בן שש עברה המשפחה לכרמיאל שם רכש איציק את השכלתו. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "אלון", המשיכם בבית הספר היסודי "האיריסים" והתגלה כתלמיד טוב מאוד. על מנת לפתח את ביטחונו העצמי, רשמו אותו הוריו לחוג קרטה, אך איציק בשלו – נשאר ביישן, צנוע, ומחייך. בזמנו הפנוי אהב לרכוב על אופניים ולשחק עם אחיו משחקי כדור בגינת הבית. את לימודיו המשיך איציק בחטיבת הביניים "אורט כרמים" שבכרמיאל. הוא השיג ציונים גבוהים במיוחד, והודות לכך היו פתוחות בפניו אפשרויות בחירה רבות ומגוונות. בשנים אלה נפתח איציק חברתית, אהב מאוד לצאת עם חברים ונהנה מפופולריות רבה. הוא פיתח תחביבים חדשים וניסה כיוונים שונים: שנה אחת השתתף בחוג "גדנ"ע" ירי, אהב לעשות מטווחים ולירות למטרה, ובהמשך עבר לשחייה ונרשם לבריכה. בתקופת הקיץ הייתה השחייה מוקד לבילוי עם החברים. כיוון נוסף שאיציק התעניין בו היה מחשבים, תוכנות ואלקטרוניקה. לפיכך, בסיום חטיבת הביניים, החליט שלא להמשיך לתיכון "אורט כרמים" שלא הייתה בו מגמת אלקטרוניקה ומחשבים אלא לעבור לתיכון "אורט הורביץ" וללמוד במגמה המועדפת עליו. בהיותו נער שאפתן ודעתן, בחר איציק ללמוד באופן מוגבר את המקצועות הריאליים: חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות פיזיקה ועשר יחידות אלקטרוניקה. בשל הישגיו הגבוהים נבחר בשנת 2004 לייצג את בית ספרו בכנס "טלקום" – כנס המאורגן על ידי משרד החינוך, צה"ל ותעשיות ההיי-טק בישראל. בתקופת התיכון פרח איציק חברתית וחיי החברה היו למוקד העיקרי של חייו. הביישנות הטבעית וחיוכו הנצחי זיכו אותו באהבת החברים ובהערכתם. יחד עמם התכונן לבחינות, יצא בערבים לבילויים והרבה לשהות בבריכה ולהתאמן בשחייה. בבית היה איציק אח מסור, אוהב ואהוב על אחיו. בשל הפרש הגילים הקטן שררה מערכת של חברות מופלאה בין האחים שהסבה לאיציק אושר רב. איציק עזר לאחיו בלימודים והם הרבו לשחק יחד, לצאת לטיולים, לצחוק וגם לריב. איציק סיים את לימודיו בתיכון עם תעודת בגרות מלאה ועם תעודה טכנולוגית שבה ציונים טובים מאוד. בסוף חודש ספטמבר 2005 התגייס איציק לצה"ל, ובאופן טבעי, הודות לכישוריו ולהשכלתו, הוצב לחיל האוויר. הוא עבר קורס טכנאי אוויוניקה שסיימו בהצלחה, הוסמך לכל מקצועות האחזקה המרכזית למטוס "ברק", והופנה לבסיס "רמת דוד" לתפקיד טכנאי אוויוניקה במטוס זה. זמן קצר לאחר הגיעו לרמת דוד פרצה מלחמת לבנון השנייה. איציק, חייל עם ערכים ועם רוח התנדבותית לא בחל בשום עבודה ונרתם ברצון למאמץ הכללי. התמונה שמצטיירת בעיני חבריו בתקופת המלחמה היא איציק נוהג בטרקטור ומוביל פצצות. לאחר שתמה המלחמה צבר איציק ניסיון ומומחיות בתחום האוויוניקה והוכשר כמבצע במטוס "ברק". תפקידו כלל טיפול במערכות בקרת ירי, לוחמה אלקטרונית ומערכות הקשר שבמטוס. איציק אהב מאוד את התפקיד ונלהב לצאת לכל קריאה לביצוע טיפול במערכות תקולות. במקביל לעבודתו בדרג א', עבד גם בדרג ב' ובמסגרת זו טיפל במערכות קשר במעבדה. בחודש אפריל 2008 איציק היה מיועד לתפקיד כפליסט (מורשה חתימה) לאחר שעבר השתלמויות באנגלית טכנית – רמה ב' ו-ג'. שאפתנותו והרצון להתקדם ולעלות בסולם הדרגות עמדו לצדו, אך לא לאורך זמן. ביום כ"ז בטבת תשס"ח (5.1.2008) נפל איציק בעת שירותו והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין הצבאי בכרמיאל. הותיר הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. ספדו לו האחים: "קשה לכתוב הספד לבן ולו שנקטף בן עשרים, אבל אנחנו חייבים. חייבים זאת לכל האנשים שבאו להיפרד ממך ברגעיך האחרונים עמנו, כדי שידעו איזה ילד היית, ילד עם נשמה גדולה, ילד טהור, ילד שקט, ילד ששם את כולם לפניו, ילד בלי שום טיפת רוע, ילד שאפתן שלא מוותר לעולם, ילד אוהב. תמיד היית סקרן ודעתן, לומד את הסביבה, צובר כוחות נפש עצומים בשביל לתת לאחרים. היו שחשבו שאתה ותרן מדי, ולא ידעו את החוסן העצמי והרוח החזקה שהייתה בך, אך משהכירו אותך – קיבלו את הנתינה שלך בהערכה שהיית ראוי לה. שתים-עשרה שנות לימוד עברת בהצלחה רבה בבתי הספר 'האיריסים', 'כרמים' ו'הורביץ', שם קיבלת את בסיס הערכים לאהבת הזולת, ואת העשרת הידע הטבעי שלך. "למדת את מה שאהבת ובציוניך הוכחת את הטמעת אהבתך ללימודיך. תעודת בגרות מלאה, ציונים מעולים, ובנוסף לכך תעודה טכנולוגית באלקטרוניקה ובפיזיקה. זו ההוכחה לכמות המידע שהיה צפון בראשך. "בשירותך הצבאי מילאת את תפקידך על הצד הטוב ביותר ללא כחל וסרק. יעידו על כך כל חבריך ומפקדיך. "שאיפותיך היו לשפר את האנגלית, ללמוד פסיכומטרי, ללמוד בבית ספר להשכלה גבוהה, להתחתן ולהקים משפחה, ועכשיו כל השאיפות נגוזו במחי יד אחת. עד היום היית בגן עדן של ילדות והיום אתה בגן עדן של מעלה ששומר עלינו מכל רע. "… נזכור אותך תמיד." במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד חיל האוויר, אלוף אליעזר שקדי: "מפקדיו של יצחק מספרים כי היה בעל יכולות אישיות בולטות: חייל בעל מוטיבציה גבוהה, מסור, מוכשר ומקצועי, אחראי וחרוץ אשר אהב לעזור לזולת. יצחק היה אהוב על חבריו ומפקדיו, התבלט ברגישות כלפי הסובבים אותו, ביחסי אנוש טובים ובנועם הליכות. מותו בטרם עת הנו אבדה גדולה לכם, ליחידה, ולחיל האוויר כולו." בתום ימי השבעה כתבו בני המשפחה: "איציק המקסים, אנו כואבים והמומים לגודל האסון שפקד את משפחתנו, אך גאים וחזקים מהעוצמה שהייתה טבועה בך, שאותה חלחלת למשפחתך. איציק, כמות האנשים שפקדו את ביתך במהלך השבוע החולף, חברים לנשק, חברי ילדות, מורים, מפקדים, שכנים, מכרים וכמובן, בני המשפחה, הם הסמל לאישיותך המופלאה, לחן ולחמימות, לנימוסים ולהליכות וגם לביישנות שהייתה בך. כל זאת מעצים אותנו, ונותן לנו את הכוח ללכת בראש מורם ולהמשיך. … איציק, נעלמת מהנוף המשפחתי, אך נשמתך נשארה חזק בתוכנו, אנו חשים אותך כל רגע ומלטפים אותך כל הזמן." מפקדיו של איציק ריכזו בחוברת מיוחדת מכתבי פרדה שנכתבו לזכרו, והגישו אותה למשפחה. כתב למשפחה מפקד גף אוויוניקה רס"ן אמיר דשא: "הכרתי את איציק כאדם יקר, עדין ונעים הליכות. איציק היה גם טכנאי מצוין וראוי לכל הערכה. הערכתי ואהבתי אותו מאוד. מהיכרותי אתכם אני מבין מדוע היה איציק האיש שהיה, אין כל ספק כי משפחתכם הנהדרת הטביעה בו את חותמה. מוגשת לכם החוברת הזו כסמל לקשר שאנו רוצים בו אתכם. היא מכילה את רגשותיהם של מפקדיו וחבריו של איציק וכך נזכור אותו לנצח." כתב מפקדו של איציק, אופיר, ממ"ח דרג א' בגף אוויוניקה: "הייתה לי הזכות להיות מפקד של אדם נפלא כמוך, צנוע, שקט, עוזר לכולם ועושה את עבודתו נאמנה. עזיבתך הפתאומית השאירה אותי המום וכואב. אין ספק שאתה חסר לכולנו בנוף של הגף. אזכור אותך תמיד…" כתב אלכס קיסר, ממ"ח קשר מוטס: "איציק, במהלך השירות שלך במחלקת קשר מוטס, הכרתי אותך כאדם נפלא, מלא שמחה, מאוד מקצועי ושואף לגדולות. אהבתי לשוחח אתך על ענייני היום, על לימודים ועל כל נושא שעלה בראשנו. אזכור אותך תמיד." כתב עומר, חבר: "… איציק תמיד ידע למצוא את הדבר הטוב בכל דבר, אפילו אם הוא קשה, ועוד לגרום לכולם סביבו לחייך… תמיד ידעתי שכשאצטרך עזרה ואסתובב אחורה אראה שם את איציק נותן אותה, וכשאסתכל קדימה אראה אותו גורר אותי למטרה… הייתה לאיציק אישיות כובשת, אדם שאוהב לעזור, תמיד נחמד ואדיב כלפיי בתור חבר, ובגלל זה כל כך קשה לי המחשבה שצריך להיפרד…" כתב עידן: "איציק שלנו היקר… מה לא נאמר עליך? ילד בעל לב זהב, משפחתי, חבר למופת ואהוב על כולם. קשה הפרדה ממך… הרי היית חלק בלתי נפרד מאתנו. … כולנו יודעים כמה היית מחובר לבית ולמשפחה שלך ובצדק – ראינו משפחה חמה ומאוחדת. לא פלא שגדלת להיות כזה אדם נפלא וראוי להערצה. היית נחמד לכולם ומצחיק באדישות ובביישנות הכל כך אופיינית שלך … כל כך התגאית בתפקיד שאתה ממלא בצה"ל … היית לי יותר מחבר – היית לי למשפחה ואני שמח שנפלה בחלקי הזכות להיות חבר שלך." כתב דוד: "איציק אחי, אהבתי אותך… אתה ילד, ורק בן עשרים והלכת אל המלאכים… מוקדם מדי! אני אומר… מוקדם מדי…, כל כך מוקדם… שאני עוד לא התמודדתי עם אובדן של חבר ולא עברו שתיים עשרה שעות… ואני לומד לשאת ארון קבורה, עם חלל בפנים… אבל זה לא סתם ארון, זה הארון שלך… שלך איציק… הייתי חייב, אתה מבין, היה בי את הצורך לכבד אותך בכבוד האחרון… הנחנו אותך למנוחת עולמים וכיסינו אותך… עם הרבה כאב, זיכרונות וגעגועים… להתראות אחי, להתראות איציק…" כתב שלומי: "כשאדם מטייל בגן של פרחים, הוא בוחר את היפים ביותר וקוטף אותם. כך גם איציק הוא פרח שאלוהים קטף אותו מאתנו. אני בטוח שאיציק עכשיו בגן עדן ושומרים עליו עכשיו כי הוא פרח יפה! תהיה מנוחתו גן עדן." כתב גיל: "אחד הדברים העיקריים שעזרו לי להמשיך ולהגיע לשלב זה של שירותי הצבאי היית אתה, בן אדם אמיתי, מצחיק, שנון, חכם, מתוק, טוב לב. … אהבתי כל כך את היצירתיות שלך. היה לך מוח חושב. תמיד איך להתקדם הלאה, איך להצליח, איך להשיג ולהוציא את המקסימום מעצמך ומכל מה שאתה מתעסק אתו. … כבוד גדול היה לי להכיר בן אדם מדהים כמוך. לעולם לא אשכח אותך. בשבילי היית יותר מחבר." כתב בן הדודה לירון הוך: "איציק, אתמול נקטפת מארץ החיים ואתה רק בן עשרים. היה בחור וראו – איננו עוד. טרם זמנו נפטר איציק ושירת חייו באמצע נפסקה וצר מאוד. איציק עזב לעד… עזב לעד. ולא אמר את כל מה שהיה לו לומר ולא עשה כל מה שחפץ לבו לעשות, ולא הספיק לתת את כל שביכולתו היה לתת. איציק, אנו החיים מצווים על הזיכרון ושמירתו תמיד עמנו בצרור אחד. נזכור אותך כעלם חמודות, ביישן ומאופק משהו, נעים, מקסים, אהוב, מלא עדינות וחן. ודע שעם עזיבתך נשאר בנו חלל שלא יתמלא עוד לעולם." כתב בן הדודה עידן הוך: "איציק! לעולם לא אשכח אותך כי אתה יקר לי מכל. ואם אתה קורא את זה מלמעלה אז אתה בטח מבין למה אני קורא לך "יקר לי מכל". אני מודה לאלוהים שהייתה לי הזכות הגדולה להכיר אותך ולשמוע את הדברים המדהימים שנכתבו עליך. בשבילי אתה מלאך המלווה אותי לעד."
