כהן, אילן

בן אליס ודוד. אילן נולד בירושלים בכ"ד בטבת תש"כ (24.1.1960). הוא גדל במשפחה מסורתית עם זיקה גדולה לאהבת האדם והאדמה. האב, דוד, חרף את נפשו לקיים מצוות יישוב הארץ, עלה לארץ ישראל בשנת 1948 כנער במסגרת "עליית הנוער" בה היה חניך בתנועת מסדה שבעמק הירדן. אילן ותאומתו אילנה נולדו בבית החולים שערי צדק בירושלים. כשנולדו התאומים, היה זה טבעי שייקראו אילן ואילנה בשל סמיכות לידתם לחג האילנות. בהיותם בני שנתיים עקרה המשפחה לערד. בגיל ארבע-עשרה החל אילן את לימודיו בפנימייה הצבאית של חיל הים באשדוד, שם למד קרוב לשנתיים. בעודו בחופשה בביתו תקפה אותו מחלת סכרת הנעורים. על אף הקשיים והמגבלות הוא נלחם כדי לשרת בצבא. מלחמתו נשאה פרי והוא גויס לשירות מיוחד, במהלכו שירת בפיקוד הדרום במחנה נתן. לאחר שחרורו מהצבא עבד כאיש אחזקה במלון מוריה, שם גם התנדב למשמר האזרחי. במהלך פעילותו במסגרת זו זכה לתעודת "מתנדב מתמיד". בפעילותו במשמר האזרחי התוודע לפעילות המשטרה, וחבריו הבוגרים גייסו אותו לשורותיה. במרוצת שלוש-עשרה שנות פעילותו במשטרה, אותה החל ב-1983, שירת אילן במגוון פעילויות: בהוצאה לפועל בירושלים, בחדר המעצר, כשוטר נלווה לאסירי הצווארון הלבן ובבית המעצר במגרש הרוסים. לשיא פעילותו הגיע אילן כששירת בתחנת נווה זוהר של ים המלח, שם התחבב על הסובבים וזכה לכינוי "השריף של ים המלח". עם פרוץ האינתיפאדה הוא הצטרף לשורות המשטרה במרחב ירושלים. בסוף 1995 חלה הידרדרות במצבו הבריאותי של אילן והוא בילה תדיר בבתי חולים. רב-סמל אילן נפטר בי"ח בטבת תשנ"ז (29.12.1996). בן שלושים ושש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו את הוריו – אליס ודוד, שלוש אחיות – רוזי, אילנה (התאומה) ויעל, ואח – יוסי.