כהן, אייל

בן אהובה ודוד. נולד ביום ח' בשבט תשכ"ו (29.1.1966) בשכונת כרם התימנים בתל אביב. בן-זקונים להוריו. למד בבית-הספר היסודי ע"ש בלפור והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון 'אורים' ביפו במגמת נגרות. היה ילד רגיש, ביישן וצנוע, שהרבה לעזור ולדאוג למשפחתו, ומעולם לא לקח חלק בהשתוללויות או בתגרות. כנער היה תמיד משכין שלום בין חבריו ומפשר בין מתעמתים ולו גם על חשבונו האישי. הוא אהב את הים ואת ענפי הספורט הקשורים בו, בעיקר גלישת גלים ושחייה והיה שחיין טוב. הוא עסק גם בענף ההיאבקות והיה פעיל במועדון הנוער 'קלישר', שהתמקד בין היתר בהכשרת נוער לקראת השירות הצבאי. כן פעל אייל במסגרת הגדנ"ע ואף זכה בתעודה על תרומתו לביצור עמדות העורף במלחמת לבנון. אייל שאף להתגייס ליחידה קרבית והגיש בקשה להקדמת גיוסו. בקשתו נענתה והוא גויס חצי שנה לפני המועד שנקבע לו תחילה, בעודו בן שבע-עשרה וחצי בלבד. הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1983 והוצב לשרת בחטיבת גולני, שם סיים את הטירונות וכעבור 18 חודשי שירות נשלח לקורס מ"כים, אותו סיים בהצלחה באפריל 1985. אייל נפל בקרב ביום י"ח באב תשמ"ה (5.8.1985) בוואדי סלוק שברצועת הביטחון בלבנון, ליד הכפר סלוק, בעת שיחידתו התמקמה לארוב לחוליות מחבלים. הכוח נתקל בהם ולאחר מכת האש הראשונה קם אייל להסתער עם חבריו. מחבל פצוע השיב באש, פגע באייל והרגו. יחד אתו נהרג חבר נוסף מיחידתו. אייל הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות – אתי, יורם, רונית, גיל ודלית. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון יצחק רבין שאייל היה אהוד על חבריו בפלוגה ושהחיוך היה חלק בלתי נפרד ממנו. ואילו מפקד היחידה שבה שירת כתב שאייל היה הרוח החיה ביחידה, אהוב ומוכן לבצע כל משימה ברוח טובה ובמסירות אין קץ. מנהל היחידה לקידום נוער בעיריית תל אביב כתב על המוטיבציה יוצאת הדופן שגילה אייל על רקע סביבתו, שלא תמיד עודדה שירות בחיל קרבי ועל כך שבפעילותו עשה לניפוץ דעות קדומות. שמו של אייל הונצח בקבוצת הכדורגל שמשון תל אביב. המשפחה והחברים הנציחו את זכרו בחוברת זיכרון ובה, בין היתר, תצלומים רבים ודברים שנכתבו על-ידי חברים ובני משפחה