בן נעמי ומשה, נולד בבאר שבע ביום שבת, שושן פורים, ט"ז באדר תשל"ח (25.3.1978), אח לשאול וגלית. לאייל ניתן שם נוסף, מיכאל, על שם סבו מצד אביו. כבר בינקותו הסב נחת ואושר למשפחתו. תינוק שקט ויפהפה, שגילה סקרנות רבה וככל שגדל נתגלו כשרונותיו היצירתיים. הוא נהג להקשיב קשב רב למוסיקה שאימו אהבה לשמוע ובגיל שנה וחצי החל להרכיב משחקי פאזל מורכבים. בגן הילדים התבלט כילד ממושמע, שקדן ואחראי. את לימודיו היסודיים החל בבית- הספר 'נתיבות יורם' בעיר. אופיו החיובי הנוח והצטיינותו בלימודים, ללא השקעת מאמץ מיוחד, חיבבוהו על כל המורים. באסיפות המורים נהגו מחנכות כיתותיו להרעיף עליו מחמאות ולשבחו על הישגיו הלימודיים. לזינדל, סבו של אייל, היה בית קולנוע בעיר, בו נהג אייל לבלות את מרבית זמנו הפנוי. הוא הפך למומחה בתחום הקולנוע, ובצעירותו קיווה להיות במאי קולנוע. בהיותו בן שלוש-עשרה נסע אייל עם הוריו ועם סבתו סלימה, לטיול באירופה, ששולב בו ביקור ב'יורודיסני', כמתנת בר-מצווה. אייל המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים 'יעלים' בבאר שבע והמשיך להצטיין בלימודיו. הוא רכש תחביבים רבים, כגון: מוסיקה, כדורסל, כדורגל, בולים ובעיקר מחשבים, אך לא זנח את אהבת חייו, הקולנוע. הוא החל לאסוף סרטי וידאו ודיסקים והחזיק באוספיו כמאתיים סרטים וכמאה דיסקים. בשנת 1992 החל אייל את לימודיו התיכוניים בבית-הספר מקיף ח' בבאר שבע. בחור גבה קומה ונאה, שעד מהרה התגלה כתלמיד מצטיין וברוך כשרונות, בעל חוש הומור מיוחד, מבריק ושנון. רכזת השכבה והמחנכת, הגברת דלה כנען, נהגה לשבח אותו באסיפות ההורים, בטענה שאייל שייך לקבוצה המעלה את רמת הציונים של השכבה בבית ספרו. את לימודיו התיכוניים במגמת מחשבים סיים אייל בהצטיינות. אייל רכש חברים רבים, שהוקסמו מידע הרחב שהפגין בתחומי המחשבים והקולנוע. הוא גילה חוש טכני מפותח וידע להתגבר על תקלות טכניות שונות. קשר חם ומיוחד היה לאייל עם משפחתו. בבית היה ילד למופת, הקפיד לכבד את הוריו ודאג לאימו, אותה אהב מאוד. הוא היה קשור לבית, לאחיו ולאחותו, אהוד ואהוב על כל בני המשפחה ובעיקר על בני דודיו הצעירים. אהבה נוספת היתה לו לבעלי חיים. הוא גידל וטיפח את כלבו 'לאקי', שאהב אותו מאודב. בשנת 1996 עברה משפחתו להתגורר בבית פרטי עם גינה גדולה, כדי להגשים שאיפה נוספת של אייל. הוא קישט את חדרו בפוסטרים מתוך סרטים, ויחד עם אחיו, שאול, בנה מגרש כדורסל בגינה. באוגוסט 1995 התגייס אייל לצה"ל. הוא הוצב בחיל-השריון והתקדם במסלול פיקודי. בסיום קורס מפקדי טנקים, נשלח לקורס קצינים, אך חתם על ויתור בשל רצונו להמשיך בלימודי המחשב מיד עם שחרורו. בעת חופשותיו מהצבא נהג אייל להעביר שעות מזמנו מול המחשב המשוכלל שרכש עבורו אביו, בעודו מאזין למוסיקה עכשווית. בגדוד 52, שאייל שירת בו כמדריך, התבלטו כישוריו הפיקודיים. חבריו לשירות סיפרו, שאייל התגלה כמפקד מצטיין, שהקרין ביטחון על סביבתו, בעל חוש הומור מיוחד ונחבא אל הכלים. בשלהי אוקטובר 1998 נשלח לפלוגה מבצעית במוצב 'יקינטון' בגבול לבנון. ביום ח' כסלו תשנ"ט (27.11.1998) נפל בקרב בלבנון, והוא בן עשרים בנופלו. אייל הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע, מותיר אחריו הורים, אח ואחות. משפחתו בחרה להנציח את זכרו באמצעות הקמת קרן מלגות לסטודנטים תושבי הנגב ששירתו בצה"ל כלוחמים, וילמדו במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. הקרן נקראת על שמו: עמותת קרן אייל (מיקי) כהן. מפקד הגדוד ספד לו ביום השלושים לנפילתו: "אייל היה אחד מטובי מפקדי הטנקים בגדוד ואולי אף הטוב שבהם. רמתו המקצועית של אייל הובילה לכך שאת רוב שירותו בגדוד ביצע כמי שהכשיר את דור השיריונאים הבא בגדוד 'הבוקעים'. המנון 'עוצבת הברזל', שאליה השתייך אייל, כולל את הבית הבא, אשר לדעת מפקדי ולוחמי הגדוד מתאר היטב את דמותו של אייל כמפקד: 'וביום של פקודה כשצריך להוכיח/ שוב הם עומדים חשופים בצריח/ שולטים במכונה מוכנים להלום/ ערוכים אל קרב אך חולמים על שלום'." בחטיבת הביניים בתיכון מקיף ח' בבאר שבע הוקמה מעבדת חקר על שמו. מתוך דברי הגברת דליה כנען, מחנכת כיתתו של אייל: "תלמיד יקר, אותו חינכתי מכיתה ט' ועד י"ב… אייל, דמותך מרצדת לנגד עיני בחול ובקודש: גבוה, תמיר, שחום, עיניים בורקות וחיוך רחב שובה כל לב. ישוב בספסל הלימודים, בצידה השמאלי של הכיתה, בסוף – כדי שלא תפריע לנמוכים ממך… או שמא כהרגלך, נחבא אל הכלים, מתרחק מכל מרכז עניינים וצופה מרחוק, מגבוה… ארבע שנים צמחת לנגד עיני, הרבה ימים, שעות, שיעורים, מבחנים, עבודות, טיולים. – לא היית דברן כלל, אך די היה בהערה קטנה אחת, בתשובה ברורה וממוקדת, פוגעת וחדה וכאילו אמרת עולם ומלואו! 'כאייל הנאחז בסבך בקרניו…' (בראשית כ"ב), כך נקטעו חייך, ואיתם – כל תוכניותיך. אייל, משהו ממך יילך איתי כל חיי. יהי זכרך ברוך." במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל שאול מופז: "תואר על-ידי מפקדיו כחייל מקצועי, שמילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, תוך הפגנת כושר מנהיגות מיוחד, לשביעות רצון מפקדיו. אייל בלט בחיוכו ובחוש הומור מפותח, והקרין ביטחון עצמי לסובבים אותו בכל עת. זכרו יהיה נצור בלבנו תמיד."
