כהן, אורי

בן שולמית ומשה, נולד ביום ו' בכסלו תשכ"ב (14.11.1961) בירושלים. הוא היה הבן הבכור, ומילדותו שיתף עצמו, כגדול בין ילדי המשפחה, בעבודות הבית והחנות של הוריו. הוא למד בבית-הספר היסודי "גאולים" בתלפיות, ואחרי-כן המשיך את לימודיו התיכוניים בחוות הנוער הציוני בירושלים. הוא התעניין במקצועות מכניים ובבית-הספר הכין עבודות נאות. אורי עסק בספורט והשתייך לקבוצת כדורסל-נוער. הוא הצטרף לתנועת הצופים והיה פעיל במשמר האזרחי. אהוד היה על מוריו וחבריו בבית-הספר ובתנועה. כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל הצטרף לגרעין "אורעד" של הנח"ל, שהועיד עצמו להקים את קיבוץ "קדרים" בצפון ותקופה קצרה שירת בשל"ת בחניתה. אורי גויס לצה"ל בינואר 1980. במיון בבסיס הטירונות נקבע לאורי כושר גופני לקוי. הוא לא השלים עם כך ועשה הכל כדי לשפר את כושרו. בעקשנותו השיג את מבוקשו ועבר את מסלול הטירונות בחיל-רגלים. הוא סיים את אימוניו בהצטיינות ונשלח לקורס מ"כים. אורי התגלה בכושר מנהיגותו. היה גבה קומה ובקולו העמוק והערב, בהופעתו השלווה ובהתנהגותו העדינה השפיע על סביבתו. הוא הועלה לדרגת רב"ט ונשלח לשורה של קורסים, ביניהם קורס מרגמות. בינואר 1982 עלה לדרגת סמל במחלקת מרגמות. כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה עם היחידות הראשונות שהתקדמו בגיזרה המזרחית. בבקעת הלבנון, ליד הכפר לביא, הופצצה יחידתו על-ידי מטוסי חיל-האוויר הסורי. אורי נפגע ונהרג ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982). בן 20 היה במותו. אורי הובא למנוחות בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "אורי שירת בחיל-רגלים בנאמנות ובמסירות רבה והיה אהוב על הכל". מפקד יחידתו כתב: "הוא הגיע ליחידה כמ"כ, ואי-אפשר היה שלא יבלוט בגובהו, בחוסנו ובעקשנותו לדברים שאינם קלים. משכמו ומעלה היה, עם בת-צחוקו המיוחדת". מפקד גדודו ציין: "אורי שירת בגדוד כסמל מחלקת מרגמות, שהוקמה במהלך האימון האחרון. הוא נחשב לאחד המקימים ומניחי היסוד למחלקה, שהוכיחה עצמה במלחמה. בלילה האחרון לחייו היתה שיחתנו מלאת עניין. הוא שאל והתעניין במצב והביע שמחה על שהגדוד הוכיח את עצמו. למחרת גילתה מחלקת המרגמות את יכולתה בפגיעות מדויקות – זו היתה פעילותו האחרונה כמפקד צוות המרגמות". משפחתו הוציאה חוברת לזכרו.