כהן, אברהם

בן עליזה ואליהו. נולד ביום י"ג בחשוון תשל"א (12.11.1970), בטבריה. למד בבית-הספר הממלכתי ד' בטבריה וסיים בבית- הספר התעשייתי "עמל שמשון". אבי היה ילד שמפרק כל דבר שמגיע לידיו, כדי לבדוק כיצד הוא עשוי. כילד, היה קשור מאוד לאמו ועמד על כך שתצטרף אליו לכל אירועי הגן ובית-הספר, ואולם כאשר גדל הפך לעצמאי מאוד. אבי "פונק" על ידי הוריו אשר השתדלו למלא את כל חפצו, בהתאם לגיל, החל מסקטים, עד אופניים למיניהם ואף אופני מירוץ משוכללים. תחביבו העיקרי היה אופנועים ומכוניות וכמובן שלמד במגמת מכונאות רכב בבית- הספר התיכון. הוא היה תלמיד מצטיין בעיקר בשרטוטים המקשטים עד היום את בית-הספר "שמשון". מספר פרנק גפסו, מורה בבית-הספר: "אבי היה תלמיד בכיתה י"א. הוא היה בעל כוח רצון עז ללמוד ובכלל להצליח בחיים. הוא ישב בשורה הראשונה בקדמת הכיתה על מנת שיוכל להקשיב למורים ולספוג כמה שיותר ידע". אבי היה חבר בתנועת "הצופים" בטבריה במשך תקופה קצרה, והשתתף בחוג טניס במשך שנה. כשהיה בן שש עשרה ביקש לקנות אופנוע ורק לאחר תחנונים רבים נכנעו הוריו לבקשתו. ללא עזרה כספית מצדם רכש את האופנוע הראשון שלו בכוחות עצמו, וגם נהג ברכב המשפחתי. אבי גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1988 והצטרף לחיל החימוש. הוא עשה את שירותו הצבאי כמדריך בבית-הספר של חיל החימוש "שמשון" שבו סיים את לימודיו התיכוניים. כשסיים את שירותו הסדיר נכתב בתעודת השחרור שלו: "חייל למופת, בעל כושר מנהיגות, בעל תושייה, רציני, יוזם, אחראי, בעל ידע מקצועי רב". אבי התנדב לשירות הקבע בבית- הספר "שמשון". מספרים חבריו לעבודה בבית-הספר: "אבי היה אדם מיוחד במינו – מדריך מצוין, מכונאי רכב מוצלח, נשמה טובה. הוא הקים כיתות בבית-הספר, דאג למראה החיצוני של בית-הספר, ישב עם תלמידים בהפסקות והקשיב לבעיותיהם. אחד כזה שאיכפת לו באמת". וחבר אחר מספר: "אבי שפע כריזמה והצליח להניע תלמידים לעשות דברים שהם לא חשבו שביכולתם לעשות". אבי היה יד ימינו של מנהל בית-הספר. במכתב הערכה מאת האחראי על חניכות נוער למנהל בית-הספר, נכתב: "בהמשך לביקורי בבית- ספרך, הרשה לי בעונג רב להביע באמצעותך את הערכתי לעבודתו ומסירותו של סמ"ר כהן אבי. נוכחתי בביקורי כי אבי משקיע את מיטב מרצו וידיעותיו כדי להקנות ערכי מקצוע לתלמידי בית-הספר". במשך ארבע שנים שירת אבי בקבע. הוא עמד לשאת לאשה את חברתו לילך וכבר תכנן את החתונה, לרוע המזל לא זכה לכך. ביום ט"ז בתמוז תשנ"ה (14.7.1995) נפל אבי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בטבריה. בן עשרים וחמש היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות – מיכל, ענבל והילה. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "אברהם זכרונו לברכה, שירת כמדריך ראשי בבית-הספר לחימוש 'עמל שמשון' עת נפטר מפצעיו, לאחר שנפצע בתאונת דרכים. אברהם תואר על ידי מפקדיו כמי שמילא את תפקידו במקצועיות וביעילות, תוך גילוי יוזמה, אחריות ומוטיבציה גבוהה. אברהם היווה דוגמה לתלמידיו ולחבריו בהפגנת משמעת עצמית ורמה אישית. הוא היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד." וכתב מפקדו: "אבי ליווה אותנו החל מלימודיו בבית-הספר שמשון כתלמיד מצטיין, פעלתן ורב יוזמה, כשדרכו לשרת בחיל החימוש סלולה ומכוונת על ידי מוריו ומפקדיו. עם תום פרק שירות החובה, שירות אותו ביצע ללא דופי, חתם קבע כמדריך ראשי בבית ספרנו. מעורבותו האישית, מקצועיותו ומוסר העבודה שלו, היוו דוגמה לחבריו ולמפקדיו. אהבת האדם, שמחת החיים, רוח ההתנדבות, כושר ההדרכה ויצירת אווירה נינוחה היו כוחו, וככזה יזכרוהו חבריו ומפקדיו, אנשי בית-הספר ותלמידיו." בבית-הספר "שמשון" הקימו לזכרו גן וספרייה, וכן הקדישו לזכר אבי את חדר המחשבים שהוא התחיל בבנייתו ולא הספיק לסיים. בבית הכנסת שבבסיס מוצבת מנורה וכן נברשת ולוח שעונים המוקדשים לזכרו. הוריו הוציאו לאור חוברת ובה דברי משפחה וחברים על דמותו.