כאנים, מרדכי (‘מוטי’)
בנם-יחידם של שלמה ורחל. נולד ביום כ"ז באייר תשט"ו (19.5.1955) באור-יהודה. מטעמים משפחתיים נאלץ מוטי לעזוב את הבית ושהה שלוש שנים במוסד שבקיבוץ שדה-נחום. אמו, שנפשה היתה קשורה בנפש הבן, הצליחה, לאחר מאמצים רבים, להחזירו אליה. הקשר שבין השניים היה הרבה יותר מקשר שבין אם לבנה. הם הבינו זה את זו ברמז קל והיו מאושרים יחדיו. מוטי סיים את בית-הספר היסודי 'אורים' שבאור-יהודה והמשיך את לימודיו במגמת חובלים בבית-הספר הימי שבמכמורת. מוטי היה נער חביב ומקובל בחברה. התבלט בענפי-ספורט שונים, בעיקר בשחייה, ותחביבו העיקרי היה איסוף בולים ומטבעות. טוב-לבו השופע בא לביטוי במתן עזרה לכל נזקק. את הזמן הפנוי שנותר לאחר סיום לימודיו ועד גיוסו לצה"ל ניצל מוטי לעבודה במפעל הסריגים 'טריקונור', ואת כל משכורתו נתן לאמו. מנהל בית-החרושת מציין במכתבו לאם השכולה כי "מוטי השתלט על העבודה במהירות והיו לו כל הנתונים להיות עובד מצטיין ומצליח: חוש טכני, כושר קליטה וריכוז ותבונת-כפיים. לאחר כמה חודשי-עבודה… עלה גם על עובדים מבוגרים בעלי-ותק במפעל… גילינו לו שיש בדעתנו לשלוח אותו להשתלמות בחו"ל בתחום המכונאות, אם ישוב למפעל בתום שירותו הצבאי". מרדכי גויס לצה"ל בתחילת מאי 1973 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס-נהגים, הועבר לחיל-האויר כנהג. ביום ד' בחשון תשל"ה (20.10.1974) נפל מרדכי בזמן שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אם ואב. במכתב-תנחומים לאם השכולה כתב מפקדו: "מכל חבריו הצטיין מרדכי במסירותו, בנאמנותו ובמילוי התפקידים שהוטלו עליו, בכל נפשו ומאודו, לשביעות-רצונם של מפקדיו ולשמחתם של חבריו". לזכרו של מוטי תרמה אמו ספר-תורה לבית-הכנסת 'בבל' שבאור-יהודה
