יתומי, יוסף

בן נינה ונסים. נולד בשנת 1924 בעיר טיפליס שברוסיה. משפחתו עלתה לראשונה לארץ-ישראל דרך תורכיה בשנת 1927 והשתקעה בעיר העתיקה בירושלים. עקב קשיי הפרנסה בעיר והתנכלויות הערבים עזבה משפחת יתומי את הארץ וירדה לתורכיה. בתורכיה שהו יוסף ובני משפחתו כשלוש שנים, אך הגעגועים לארץ לא שככו והמשפחה ארזה את מיטלטליה ועלתה שוב לארץ – הפעם ברגל, ובאורח אי-ליגאלי. יוסף, שהיה בן שבע החל ללמוד בבית הספר היסודי "סוקולוב" והמשיך ולמד שלוש שנים בבית הספר התיכון "במעלה", אך נאלץ להפסיק את לימודיו בשל קשיי הפרנסה בבית ולצאת לעבודה. בתקופת לימודיו היה חבר בתנועת "הצופים". יוסף נסע לתל אביב, למד בכוחות עצמו הנהלת חשבונות ועבד כמנהל חשבונות בבית מסחר לטקסטיל. את שכרו שלח להוריו ולאחיותיו ולא היה קץ לאושרו כאשר לאחר שנה הצטרפו אליו לתל אביב הוריו ואחיותיו. בבית דל בשכונת שפירא הצליחו בני המשפחה בכוחות משותפים ובמאמצים רבים להקים קן משפחה חם. יוסף היה אוהב ספר, הרבה לקרוא ספרים ובפרוטותיו האחרונות נהג לקנות לספרייתו הפרטית ספרים רבים בנושאי הגות, דעת, ספרות יפה ובעיקר ספרים הקשורים בהיסטוריה של העם היהודי, ספרים שנותרו מיותמים לאחר מותו. חבריו הרבים של יוסף תיארוהו כבחור עדין נפש עירני ואיכפת'ניק, מסור לרעיון הציוני ונאמן, אוהב אדם ונכון לעזור לזולת בכל את. בתגובה על פרסום "הספר הלבן" מטעם ממשלת בריטניה שעיקרו איסור כמעט מוחלט על העלייה היהודית ורכישת קרקעות על-ידם, נערכו ברחבי הארץ עצרות עם המוניות ופעולות מחאות אחרות. ביום ט' בכסלו תש"ו (14.11.1945), ירו בתל אביב חיילים ושוטרים בריטיים לתוך קהל המפגינים. שניים נהרגו במקום וכחמישים נפצעו, ביניהם יוסף. יוסף הועבר לבית החולים "הדסה" ובמשך שלושה שבועות נאבק עם המוות עד שהכריעו. ביום ד' בשבט תש"ו (8.12.1945), נפטר מפצעיו והובא לקבורה בבית הקברות בתל אביב. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר מותו נולד להוריו בן שנקרא על שמו יוסף חיים. כתבות לזכרו נתפרסמו בעיתונים "דבר" ו"על המשמר".