ישראל, שמואל-יעקב

בן בלה (דב) ועדית. נולד ביום י"א בניסן תש"ח (29.4.1948) ברומניה. ימי-ילדותו עברו עליו ברומניה ושם גם השלים את לימודיו בכיתה השישית. בשנת תשכ"א (1961) עלה ארצה עם משפחתו. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בכפר- חסידים. אחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון- מקצועי 'ישיבת תורה ומלאכה' שבכפר סיטרין ורכש לו מקצוע כמכשירן. על-אף קשיי ההתאקלמות הצליח שמואל להיקלט במהירות בחברת בני-גילו, בזכות תכונותיו הטובות ואופיו הנוח. תמיד היה אופטימי, שמח בחלקו ומוכן לעזור לזולת. חבריו העידו עליו ש"ידע תמיד לומר את מלת-העידוד בזמן הנכון". אהבתו לבריות היתה גדולה וכמוה גם אהבתו לארץ, שבאה לגילוי בעיקר במסגרת הגדנ"ע. הוא רצה להכיר כל אזור, כל אתר וכל שביל בארץ. ובכל-פעם היה מתפעל מחדש מיופיה ומהדרה. תחביבים רבים היו לו – האזנה למוסיקה, טיולים ועיסוק בספורט. אך יותר מכול אהב את הקריאה והרבה לקרוא מספרות העולם, שכן ידע ארבע שפות על-בורין. שמואל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות-הטנק ועמד בו בהצלחה, הוצב לאחד הגדודים והתחיל בתעסוקה ובאימונים. הוא שימש בתפקיד תותחן-טנק ומילא את תפקידו לשביעות רצונם של מפקדיו. עד-מהרה התחבב על חבריו ליחידה ובמשך הזמן נוצרה חבורה שהמשיכה את קשרי ידידותה גם לאחר שעות הפעילות ביחידה. כעבור זמן המליצו מפקדיו לשולחו להשתלם בקורס למט"קים. לאחר שסיימו בהצלחה, הוענקה לו דרגת סמל – בסוף יולי 1969. שמואל חזר לגדודו כמפקד-טנק וזכה להערכות מפקדיו ופקודיו. לאחר חודשים-מספר שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת-מילואים של חיל-השריון. לפרקים היה נקרא לשירות-מילואים והיה ממלא את תפקידו בנאמנות ובמסירות. לא עבר זמן רב, ושמואל השתלם בעבודה בתע"ש כטכנאי-אלקטרוניקה ובלילות היה לומד הנדסת אלקטרוניקה. באותה עת נשא לאישה את חברתו ציפורה, ויחדיו הקימו בית ששררו בו יחסי רעות ואהבה. בשנת 1974 נולדה בתו – חגית. שמואל היה בעל ואב למופת, שהקדיש את רוב זמנו ומרצו למשפחתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, לא חיכה לקריאה והתייצב מיד ביחידתו. במהלך הלחימה נפצע ואחרי-כן חזר לשירות. על חלקו במלחמה הוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים'. בפברואר 1975 נקרא לשירות-מילואים לצורך אימון של יחידתו. ביום א' באדר תשל"ה (11.2.1975) נפל שמואל במילוי תפקידו באזור ראס-סודר. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין שבראשון-לציון. השאיר אחריו אישה, בת, הורים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "מפי חבריו ומפקדיו שמעתי רבות על מסירותו, על קשרי הרעות עם חבריו ועל נכונותו להגיש עזרה לזולת. שמואל היה בין מקימי היחידה מיד עם שחרורו, ומאז באימונים תרם רבות ממרצו ומיכולתו לפלוגה. אנו לא נשכח אותו. יהיה זכרו ברוך".