ישראל, ציון

ציון, בן ימימה וחיים, נולד ביום ח' בסיון תשי"א (12.6.1951) בקרית שמונה. כשהיה ציון ילד רך, עברה המשפחה לבני-ברק והוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "מעלות" שבעיר. לאחר שסיים שמונה שנות לימוד, המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי בבני ברק והשתלם במגמה של מכונאות כימית. ציון היה בנם השני של חיים וימימה, שעלו ארצה מתימן. נער שקט היה ובן מסור להוריו. בילדותו היה חביב על מוריו בבית-הספר ועל רעיו לכיתה. ציון נודע כבעל לב זהב, ומעולם לא סירב לעזור לידיד בצרה בעצה ובמעשה. כבן למשפחה שומרת מסורת, הקפיד גם ציון בשמירת המצוות. הוא נהג להתפלל שלוש פעמים ביום – שחרית, מנחה וערבית. הוא שם תמיד את מבטחו בהשגחה העליונה והגשים הלכה למעשה, ובאדיקות יתרה, את מצוות התורה. במיוחד הקפיד הנער על מצוות כיבוד אב ואם, סייע להוריו בעבודות הבית, עזר לאחיותיו בלימודים ואף עזר לשאת בנטל הפרנסה. הוא גדל והתבגר לקורת רוחם של הוריו והיה בן למופת, בחור אחראי ונאמן. ציון גויס לצה"ל במחצית מאי 1969 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות פעל זמן-מה כרובאי ביחידת חרמ"ש ואחר-כך השתלם בקורס למקצועות טנק. הוא סיים את לימודיו בקורס בהצלחה, והוצב כתותחן טנק בגדוד שריון. לא קלים היו ימי השירות הצבאי. נדרשו ממנו מאמצים גופניים גדולים והוא ידע גם לבטים נפשיים, אך מעולם לא התלונן על קשיים. את מועקותיו שמר בלבו, ועל שפתיו העלה בת-שחוק מעודדת, וכשהיה בא הביתה לחופשה קצרה, עודד את הוריו וסייע להם בעבודות הבית. רעיו לנשק ומפקדיו ביחידת השריון מעידים כולם כאחד, שציון היה חייל טוב ומסור. כל שנטל על עצמו עשה בלא דופי. במרוצת שירותו הועלה לדרגת רב-טוראי והוענק לו "אות השירות המבצעי". במאי 1972 סיים ציון את שירות החובה שלו בצה"ל, לאחר שדחה הצעה לשרת שנה אחת שירות קבע, שכן כל מבוקשו היה לקנות דעת. ציון למד בשעות הבוקר מכונאות בבית-ספר מקצועי בתל-אביב, ובערבים שתה בצמא את דברי הרב בעדני, בישיבת תורה שבבני-ברק. גם בישיבת סלובודקה המהוללת לא נפקד מקומו של ציון, שכן ביקש לשלב חיי מעשה בלימוד תורה. זמן קצר לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים החליט לשאת אישה ולהקים בית בישראל. במוצאי יום הכיפורים, לאחר צום ותפילה בבית הכנסת, נקרא ציון אל יחידתו. לפני שיצא את ביתו, הביט בשלווה בעיני הוריו ולא אמר דבר. הוא נשק להם, חיבק את אחיותיו והבטיח לחזור מקץ שלושה ימים. הוא נשלח עם יחידתו לסייע בקרבות הבלימה בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) באזור "הברגה" נפגע הטנק שלו מטיל, וציון נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים, במעמד רבנים וגדולי תורה, בבית-העלמין האזרחי "זכרון-מאיר" שבבני ברק. השאיר אחריו אב, אם, אח ושמונה אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה ציין שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין, את פעילותו של ציון בחיל השריון, וכתב: "הוא היה חייל מסור וחבר מצוין. ציון היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק". הוריו של ציון תרמו לזכר בנם ספר תורה לישיבת "חומת ציון" בבני ברק.