ישראל, זאב-וולף (יוליו)

בן פסיה ואריה-לייב, נולד ביום ט"ו בכסלו תרע"ב (6.12.1911) בחבל טרנסילבניה, רומניה. גדל בבית חרדי, חונך ב"ישיבה" בעיר קרסנה וחי חיי תורה ועבודה עד השתלטות הנאצים על חבל-ארץ זה, שהוחזר להונגריה. היה בין הרבים שהועברו למחנה-השמדה ובין המעטים שזכו להישאר בחיים. כעבור שנתיים להתענותו במחנה הצליח להימלט בהתקרב הרוסים. מאז התכוון לעלות לארץ-ישראל. תור עלייתו הגיע בשעה שמלחמת-העצמאות כבר היתה בעיצומה. הוא נפרד מעל אחיו שנשאר באוסטריה, ועלה בשנת 1948 עם אישתו. את מקום מגוריהם קבעו באבן יהודה. זאב-וולף התגייס לצה"ל ביום 1.8.1948, הוצב בחטיבת "אלכסנדרוני" ונלחם בחזיתות שונות, השתתף בכיבוש קאקון, ולקראת מבצע "חורב" ירד עם החטיבה לנגב. בעת מבצע "חורב" נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה. השאיר אחריו אישה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.