ישראל, ולטר

בן אירמה וד"ר מקס. נולד בי"ג באדר ב' תרפ"א (25.3.1921) בהמבורג שבגרמניה. תחילה למד בבית-ספר עממי פרטי ואחר-כך בגימנסיה הומאניסטית. בימי לימודיו התיכוניים נמשך לרעיון הציוני. בשנת 1935 עלה עם הוריו לארץ-ישראל וסיים את לימודיו בגימנסיה "בלפור" בתל-אביב. בשנת 1941 התנדב לצבא הבריטי וצורף לחיל ההובלה, לפלוגת מובילי המים 148. במסגרת יחידתו השתתף בהתקפת המחנה השמיני במדבר המערבי ובהתקדמות מאל-עלמיין עד טריפולי. בשנת 1943 התמנה לקצין בדרגת לויטננט (סגן) בפלוגת ההובלה 178. בינואר 1945 עבר עם פלוגתו לבריגדה היהודית (החי"ל). ביחידותיו הקודמות ובבריגדה נודע במידת מסירותו, מרצו, התלהבותו ואחריותו. הוא הקפיד על סדר ודיוק ועם זאת התחבב על הבאים עמו במגע כחבר טוב ונדיב. בתום מלחמת העולם השנייה נטל חלק בעזרה שהושיטו החיילים הארצישראליים לשארית הפליטה באירופה. בא' באב תש"ה (11.7.1945) נסע להוציא ניצולים יהודים ממחנה הריכוז בדכאו. כשעבר ברכבו על פני גשר-עץ ליד העיר אולם כדי לחלץ גופת חייל ארצישראלי שנהרג באותו מקום יום קודם לכן, החליק הרכב ונדרדר לתהום. ולטר נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באודנה, איטליה. הניח אב. שמו הונצח ב"ספר הבריגדה היהודית". ציון מיקום קיברו  II.G.2 . יחידה Royal Army Service Corps 178 דרגה Lieutenant גיל 24.