בן צפורה ואילן. נולד ביום ה' באב תשל"א (27.7.1971) בקיבוץ פלמ"ח-צובה. נדב נקרא על שם דודו, אחי אביו, טייס שנהרג. המשפחה מנתה ארבעה אחים ושתי אחיות. נדב ודן תאומים היו וקרבתם היתה מאוד חשובה להם. את הלימודים בבית-הספר היסודי עברו בפלמ"ח-צובה והמשיכו לבית-הספר האזורי 'ברנר' שבגבעת ברנר. נדב עסק בשעות הפנאי בהדרכת נוער במסגרת 'הנוער העובד' והשתתף במפגשים של נוער יהודי-ערבי. הוא היה מדריך בניצנה, במסגרת המגמה להכרת הנגב. בתום י"ב שנות לימוד אירגן נדב, בעזרת חברתו דפנה, נוער מבתי-ספר קיבוציים ויחד הקימו את פרוייקט י"ג, מעין שנת שירות שלישית לפני הצבא, שבה חיו בניצנה ועסקו בלימודי ההיסטוריה והגיאוגרפיה, בחפירות ארכיאולוגיות ובהדרכת נוער מ'עליית הנוער'. בהיותו בכיתה י"ב השתתף בחוג ליהדות וגילה עניין רב בנושא זה. בעבודת הגמר שלו עסק בפרוייקט טכנולוגי מתקדם. הכין עבודה בהכרת תוכנה, קליטתה והתאמתה לצורכי הלימודים בבית-הספר. יחד עם כל פעילותו זו בעבודתו הציבורית, מצא זמן לעסוק בתחביבו האמנותי, בצילום, על כך מעידות תמונותיו הרבות. בעבודת המוסך מצא סיפוק רב, היתה לו תבונת כפיים והרבה אהבה לעבודה זאת. בשלהי נובמבר 1990 גויס נדב לצה"ל. הוא התנדב לחטיבת גולני, לגרעין בפרוייקט 'ראשית', עבר את מסלול הטירונות והוצב לגדוד הגדעונים בחטיבה. דרך קשה ומייגעת עבר. נדב, שבאופיו ידע לשלב את יפי נופי המולדת עם המאמץ הקשה ביותר, ולספר במסע המפרך ביותר על פריחות, ולשיר שירי מולדת שוקטים, היה חייל מעולה, בעל יכולת פיקוד והנהגה, אדם יודע ספר, דייקן וצייתן, שניתן לסמוך עליו בכל עת. כך העריכוהו מפקדיו בחטיבה. שנת 1991 התאפיינה בהמשך נסיונות הפיגוע מצד ארגוני המחבלים באזור הביטחון בדרום לבנון, מול יישובי הצפון. פלוגה ב' מגדוד 'גדעון' קיבלה משימה ייחודית תצפית חודרת בשולי אזור הביטחון. הכוח נכנס למשימתו. ביום י"ב בחשוון תשנ"ב (20.10.1991) נפל נדב בקרב בלבנון. כאשר חזר הכוח ממשימתו הופעל מטען צד, שפגע בדופן הימנית של הנגמ"ש. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בקיבוצו פלמ"ח-צובה. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושלושה אחים. נדב הועלה לדרגת סמל לאחר מותו. שר הביטחון דאז משה ארנס שלח איגרת, בה הוא מביע תנחומים למשפחה. במכתבי התנחומים למשפחה השכולה, כתבו מפקדיו: "נדב היה מהטובים שבינינו. החיוך אשר היה נסוך תמיד על פניו, הרצון לעזור לחבריו, הפכו את נדב לאחד החיילים המובילים בפלוגה וביחידה. משפחת 'גדעון' איבדה מהטובים שבבניה. לעתים נידמה לנו, כי בדור שראה בעיניו את שואת ישראל ואת מלחמותיה, את המלחמה הבלתי פוסקת בטירור בכל חזיתותיו, מעיק משהו על שיפוטנו, רצף ההתרחשויות הזה. הוא המקשה על חלק מאיתנו את ההבחנה בכך, שבעצם, מאז ומתמיד – מיהונתן בן שאול ועד נדב שלנו – היתה תקומת ישראל תלויה בחרב מעטים מבניה. את המורשת שהשאיר לנו נדב, הסמל, והרוח הזו העשוייה ללא חת, הלב החם צמא הדעת, האהבה לנוף, לציפור ולפרח, האמונה בצדקת הדרך ובטעמה, את כל אלה נאמץ ונשמור לעצמנו, וננחיל אותם לבאים אחרינו. כך מקימים אנו לנדב מצבה, שחשובה ממנה ואולי יפה ממנה לא נוכל להקים". הקיבוץ והוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו. הקבוצה שאירגן נדב בניצנה נקראת 'נדב' לזכרו וממשיכה בפעילות במפעל החשוב שהוא החל בו, בהמשך שירות בהתנדבות לפני גיוס. עוד הונצח זכרו של נדב בסלע בלב המדבר, שהוצב בשדות ניצנה ונושא את שורות שירו של נדב: "בדממה המחרישה הזו / אין אתה יכול לשמוע כלום / אלא עם תצעד / צעד נוסף שיובילך / אל המצוק / אל האין סוף / אל השממה, אל הציה / אל תוך תוכך".
