ישראלי, משה

משה, בן קורינה וראובן (הנרי), נולד ביום כ"ג בטבת תרצ"ד (10.12.1933) בפלובדיב, שבבולגריה. בשנת 1948 עלה ארצה יחד עם משפחתו, בהיותו בן חמש עשרה. הוא למד בבית-הספר היסודי העברי שבעיר הולדתו ואחרי עלייתו ארצה, למד בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" ביפו. מוצי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו הרבים, זכה לילדות יפה ומאושרת בחיק משפחתו האוהבת. בקרב משפחתו למד מוצי את אהבת ישראל וארץ-ישראל. מגיל צעיר היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" בבולגריה ובמסגרת עליית הנוער עלה לארץ. הוא התחנך תחילה בקיבוץ 'עין המפרץ', שם אהב במיוחד את העבודה בבריכות הדגים, אחר-כך עשה כשנה בקיבוץ 'עין החורש' ואז חזר לבית ההורים וסיים את לימודיו ב"אורט" יפו, במגמה לרדיו. הוא ניחן באינטליגנציה גבוהה ובזריזות כפיים. חבריו התלהבו מן הקלות שבה למד וידע לטפל בכל מכשיר מקולקל. עד מהרה דבק בו הכינוי "ידי זהב" והפך לסמלו המסחרי. חבריו ידעו, שאין בנמצא מכשיר או מכונה, אשר מוצי לא יבין את דרך פעולתם ולא ידע לתקנם כשניזוקו. מוצי גם בורך באוזן רגישה ובלב מבין. הוא אהב להאזין למוסיקה קלאסית, עם הפרטיטורה בידו, כשהוא עוקב בדריכות אחר פרשנות המבצעים השונים. כיוון שהיה חברותי וידיד לאנשים, הדביק רבים מחבריו ב'מחלה' זו והם היו יושבים יחד במשך שעות, בוחרים תקליטים מתוך האוסף הגדול שלו ומקשיבים בלהיטות. ברכה רבה הביאה אהבת המוסיקה למוצי: את אשתו לינקה, למד לאהוב תוך כדי האזנה משותפת למוסיקה של המלחינים הגדולים. מוצי גילה לה את כל האוצרות הגנוזים במנגינות הנפלאות ולימד אותה, בסבלנות אין קץ, לעקוב יחד אתו אחר התווים בפרטיטורה. המוסיקה העסיקה אותו כל כך, עד שהפך במשך הזמן למומחה בנושא ובכל תקופה של שירות במילואים, נתבקש להרצות לפני החבר'ה על מוסיקה ועשה נפשות הרבה לאהבת הצלילים בקרב חבריו ליחידה. נוסף לכשרונותיו בורך מוצי גם באהבה גדולה לבני האדם ובתשוקה רבה לעזור להם ולשמחם כמיטב יכולתו. חבריו ידעו ש"על מוצי אפשר לסמוך תמיד". הוא היה מוכן לעזוב הכל – עבודה או מנוחה – כדי לחוש לעזרתו של חבר הנתון בצרה. הרבה פעמים נזפו בו בני משפחתו, כיוון שחשבו, שמנצלים בזדון את טוב לבו הרב. חבריו לשכונה ולספסל הלימודים מעידים, שמוצי היה דמות מרכזית ובולטת. כל החבורה התרכזה סביבו וכל פעולה מוצלחת הייתה תוצאה ישירה של נוכחותו. מוצי התגייס לצה"ל בתחילת נובמבר 1953. לאחר הטירונות, עבר קורס פקידים ואחר-כך השתלם בקורס לפקידים יחידתיים. בתום שירותו הסדיר, הוצב במילואים ליחידה של חיל האוויר, שבמסגרתה עסק שנים רבות בגיוס אנשי מילואים ובשילובם במאמץ המלחמתי. מפקדו מעיד עליו שלא חסך כל מאמץ והעמיד את משרדו לרשות יחידתו גם כשלא נדרש לכך. הוא כתב עליו: "נזכור אותו לא רק כחייל מעולה, חרוץ, נבון ויעיל, אלא גם כאדם יוצא מן הכלל, נעים הליכות ומשרה שמחת חיים וידידות אמת על הסובבים אותו". לאחר השחרור, החל עובד בסניף יפו של בנק דיסקונט. הוא החל כמו כולם, כפקיד באשנב 'עובר ושב', אך עד מהרה טיפס בסולם הדרגות והגיע למשרת סגן מנהל הבנק. באותה תקופה אף זכה ב"פרס קפלן" על ייעול בעבודה. לאחר עשר שנות עבודה בבנק, החליט להיות לעצמאי ופתח סוכנות לביטוח, וגם בה ראה ברכה רבה בעמלו. במלחמת יום-הכיפורים, השתתף מוצי במאמץ המלחמתי, במסגרת יחידת המילואים שלו. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.