ישראלי, מרדכי

בנם-יחידם של משה ופנינה. נולד ביום כ"א בשבט תש"ט (20.2.1949) בתל אביב. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי הדתי "תחכמוני" בבת-ים ועוד בהיותו תלמיד יצא לבו לים, לשחות ולשוט בספינות וזה משך אותו להיות חבר פעיל באיגוד יורדי הים "זבולון". למרות היותו רך בשנים (בן י"ג) יצא להפלגות לכל אורך חופי הארץ בסירות מפרש ואף שימש כמדריך ומפקד סירה. המשיך ללמוד בבית הספר הימי "מבואות ים" וכשהיה בוגר בית הספר היתה דרכו סלולה אל צי הסוחר באניות "אתרוג", "עכו" ו"קיסריה". שירת כקאדט למעלה משנה לפני שירותו הצבאי. בהיותו בן יחיד יכול היה לפטור עצמו משירות ביחידה קרבית, אך מרדכי, שבילדותו שאף אל הים ואהבתו למולדת לא ידעה גבול, חשב ניצול זה כהשתמטות משירות למדינה. מכתב המלצה חם שנכתב על ידי הקצין הראשון של "אתרוג" על מסירותו לזולת וחריצותו בעבודה ליווה אותו ואת שירותו בחיל הים, אשר החל בפברואר 1967. חודשים אלה עשה בקורסים לאיתות ולקשר ועם סיומם עמד להישלח עם עוד שני חניכים מצטיינים כדי להשתלם בחוץ לארץ. לאח"י "אילת" עלה באופן זמני עד מועד נסיעתו לחוץ לארץ כשבועיים לפני ראש השנה. פעולותיו בליל החרדות של פגיעת האויב במשחתת על ידי הטילים המצריים היו מלאי הוד וגבורה. בשעה שהאניה הופגזה היה מרדכי בין אנשיה שנפצעו: רסיסים פגעו בו, אך כנראה שצעיר זה בן י"ח ומחצה, התעלם מפציעתו וסירב לעלות על כלי ההצלה שהגיעו למקום וכיון שכך לא ידע איש על היפצעו. מרדכי היה איפוא בין האחרונים שירדו מן האניה הטובעת לאחר שעמל כמה שעות בהצלת רבים מחבריו בהעלאתם על הליקופטרים ורק לאחר מכן עלה הוא עצמו על הליקופטר האחרון והשעה אז אחת אחרי חצות. כשהובא לבית החולים לא היתה כבר בקרבו רוח חיים. זה היה מול חוף רומני שבצפון סיני ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. חבריו מאגודת "זבולון" הצניחו את זכרו בקראם לסירה על שמו.