ישראלי, חיים (גאון)

בן ג'ויה ומרדכי (מרקו). נולד בשנת 1926 באיזמיר שבתורכיה. למד בבית-ספר "אליאנס" והיה חבר במועדון הנוער החלוצי שבעיר. בשנת 1944 יצא לארץ ישראל כמעפיל בדרך היבשה ועבר תלאות רבות בדרכו. תחילה נתפס ונעצר ליד הגבול ולאחר שחרורו הגיע לסוריה שבה שוב נעצר, נחקר וגם עונה אך לא גילה פרטים על מוצאו. באחד הימים הצליח להתחמק מכלאו והגיע לארץ. תחילה עשה בקיבוץ גבעת חיים, בחברת עליית הנוער, וברבות הימים התנדב להעברת מעפילים ארצה בדרך היבשה. היה חבר בארגון ה"הגנה" ומפקד כיתה בפלמ"ח. כעדות חבר "חביב היה על כל מכריו, חריף, בעל משמעת נאמן לתפקידו ובעין בהירה צפה ליום השחרור של ישראל אשר קרב לבוא". ואולם הוא לא זכה ליום זה. בכ"א באב תש"ז (7.8.1947) נהרג בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידו – ליווי שיירת מעפילים מסוריה ולבנון לארץ-ישראל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של איילת השחר. רשימות לזכרו פורסמו על-ידי חבריו בחוברת "פלמ"ח" וב"יומן איילת השחר".