ישראלי, גרשון

בן יחיד להוריו, חבר קיבוץ גבת; אביו אהרן ישראלי (ויינר), מחבר ספרים וקונטרסים בסוציולוגיה של היהודים ורשימות על חברה ותרבות בקיבוץ; אמו – המשוררת פניה ברגשטיין, אשר היתה מרותקת למיטת חליה ונפטרה בהיות גרשון בן ט"ז. גרשון נולד ביום כ"ח באדר תרצ"ד (15.3.1934) בגבת ומילדותו גילה נטייה וכשרונות בתחומים שונים. היה צובר גרוטאות ואוסף שברי מכונות, אביזרי חשמל ומקלטי רדיו. אך בד בבד עם זאת, בכל גיל לפי השגתו, היה קורא ושוקד בספרות. היה תלמיד טוב בכל לימודיו. מחלת אמו הקדירה את שמי ילדותו של גרשון ובהיותו בן י"ב התחיל פורט על מנדולינה ומחבר מנגינות עצובות לשירה של חנה סנש וכן לשירי אמו וידידתה המשוררת מרים ילן שטקליס. ניכר היה שגרשון מבקש את דרכו בחיים: הומניסטיקה, עסקנות ציבורית-חברתית במקום ובתנועה, או השתקעות בתחומי הטכניקה. בנעוריו – ומאוחר יותר, בהתגברו – היה פעיל בחברתו, בשכבת הנעורים, וגם בחטיבת בני הקיבוץ, גם בהיותו אב לבנותיו היה מדריך מטעם הקיבוץ המאוחד ב"המחנות העולים" בקרית מוצקין. שלושה חודשים עשה בקורס בין קיבוצי לבמאות שהתקיים בעינת. במשך ארבע שנים ריכז את ועדת התרבות בקיבוצו, אירגן וערך את מסיבות ליל השבת והחג, חיבר פזמונים בענייני דיומא וביים מערכונים והצגות זוטא. מזמן לזמן היה מחווה את דעתו בעניינים שונים בעלון מקומי ("יומן גבת") ובכתבי עת של התנועה. בנובמבר 1953 גויס לצה"ל והשתתף במערכת סיני בסיירת שעשתה את דרכה עד שארם-א-שייך. בשל מחלה שתקפה אותו שוחרר מן החטיבה שבה שירת והועבר לחיל ההגנה המרחבית בגוש כרמל. בשירותו בצה"ל, לפי עדות מפקדיו והתעודות שהביא עמו, היה גרשון חייל למופת, חניך מצטיין בקורסים ומדריך מחונן ואחרי שחרורו מן הצבא חזר הביתה לגבת ונעשה לפלח בין פלחים. אך עד מהרה עבר לעבוד במוסך וכל מעייניו לשכלולים ולשיפורים במכונות חקלאיות כדי להקל על העבודה ולהגביר הספקים. כך בנה רכב מיתקן לקטיף בעצי הפרי – מיתקן אשר כונה בשם "גמל" (מפני שצורתו דמתה לגמל), והודות למיתקן זה גדלו הספקי העבודה פי עשרה ואף חברים קשישים יכלו להשתתף בקטיף. כן המציא ושכלל מיתקנים דומים ובעבודה כולה השקיע יזמה, דעת ותבונת כפיים, אשר בהן ניחן. לבסוף נשלח מטעם הקיבוץ לקורס טכנאי מכונות במדרשה לחקלאות על שם רופין. הקורס היה לתקופת שנתיים ומחצה והוא סיים אותו חודשיים לפני מלחמת ששת הימים. לפי עדותו של המהנדס רם שגיא, אחד ממדריכי הקורס "היה הפרוייקט שהכין לעבודת הגמר, עבודת ענק, שהטוב במהנדסים לא היה מתבייש בה". לאחר סיום הקורס נקבע כמהנדס ייצור בבית החרושת למוצרי פלסטיקה ("פלסטרו") שהוקם בגבת וכאן החל לצעוד לקראת פיסגת חייו. במשך תקופה קצרה השתלט על המקצוע שלא ידע אותו קודם לכן ואף לא למד אותו ונעשה לרוח החיה בבית החרושת גם בנוגע לעצם המקצוע (על ידי שיפורים ושכלולים בתהליכי הייצור) וגם ביצירת יחסי חברות ורוח צוות בין העובדים. למרות כל אלה היה בורח מפני הכבוד, נעים שיחה מצניע לכת ואיש חברה מטבעו, איש מצפון ומוסר היה, רוחש כבוד לדעותיו של הזולת, בעל מזג טוב, שופע הומור ובת צחוק טובה ריחפה על פניו, ותמיד היה מוכן להיענות לכל. יחד עם זה היה רציני ובעל בטחון. לא עקשן היה בויכוחיו על עמדותיו ומעשיו אך תקיף ובכל מה שאמר היתה כנות ויושר. ימים אחדים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים נקרא ליחידתו והוטל עליו להתקין רכב ליחידה החדשה. בראש חוליה של בני העמק עשה את עבודתו בבית המלאכה של הקיבוצים שבסביבה ובבית המלאכה בגבת מתוך קצב בזק ממש – וכאשר נסתיימה המלאכה קיבל חופשה עד שייקרא שוב. ביום 5 ביוני, כאשר שמע את השידור שהמלחמה החלה, מיהר מיד אל יחידתו עוד לפני שהגיע אליו הצו, ולמחרת, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל גרשון במחנה בשעה שהתפוצץ מטוס אויב בשטח המחנה, הניח אשה ושלוש ילדות, שהצעירה בהן היתה כבת עשרה חודשים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בקיבוצו. ב"שלושים" לנפלו הוציאו חבריו בגבת חוברת לזכרו (ולזכר עמיתו רוברט סולומון). במלאת שנה לנפלו הונצח זכרו ב"יומן גבת". בספר הזכרון לבני הקיבוץ המאוחד שנפלו בימי מלחמת ששת הימים ולאחריה, "אשר נפלו במלחמה", הונצח שמו, ואף בעלון המועצה האיזורית קישון. בהוצאת הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הופיע אוסף איגרותיו ורשימותיו בשם "בשערי החיים". ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו. מבחר פזמוניו הוצא על ידי הקיבוץ.