אפרים, בן נחמה ויוסף, ממיסדי קבוץ דברת, נולד ביום כ"ז בשבט תשי"א (3.2.1951) בדברת. הוא למד בבית-הספר היסודי במשק ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר האזורי המשותף "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת. אפרים היה תלמיד מצטיין, הן במקצועות ריאליים הן במקצועות הומניים, אך הוא לא התנשא בשל כך, והרבה לסייע לחבריו. הוא נמנה עם חברי חטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים ובמשך כשלוש שנים הדריך בנים צעירים במשק. היה חובב שחמט וחובב ספורט. לפני שגויס יצא לקבוצת אלומות שבגליל התחתון לשנת שירות. משפחת ישראלי הצטיינה תמיד בקשרים חזקים והדוקים ובהווי משפחתי ער, אך בעיקר היה אפרים קשור קשר נפשי עמוק לאחיו דדי (דוד) והאהבה ביניהם הייתה לשם-דבר במשק. מתוך מכתביהם ניכרת דאגתם זה לזה, געגועיהם זה לזה, הנכונות לסייע ולעוץ עצה והרצון לשתף את האח בכל חוייה, למן הקריאה בספר טוב, בהאזנה למשדר ברדיו, בצפייה בתוכנית טלביזיה, ועד ללבטים שנתלוו באהבתם לידידה. אפרים היה טוב לב והייתה בו אהבת בריות פשוטה, אמיתית וכנה. הוא תיעב צביעות, דברי רכיל, גאווה והתנשאות וכל דבר שיש בו משום פגיעה בזולת, זלזולב אדם או השפלתו. פעם אמר, שברצונו להיות עורך-דין, ואז יוכל ללחום למען הצדק, להגן על החלש, על הנפגע, על האדם הקטן והפשוט. הוא היה חברותי מאוד וקל להתיידד, מקשיב ברצון לכל מי שפנה אליו בבקשת עזרה או עצה. הוא היה אדיב, מנומס ונעים הליכות, ידע לגבור על תחושות של עצבות בחיוך ולהשרות על עצמו ועל הסובבים אותו שמחה. היו לו חברים רבים רבים, שכולם ראו בו חבר אישי שלהם, יחיד ומיוחד בידידותו. היה לו חוש הומור חריף, של אדם היודע לצחוק על הטבע האנושי תוך חיבה והבנה, הומור העוזר להתגבר על קשיים ומכשולים, הומור העוזר לבנות דברים ולהוציא את הטוב מכל מצב, גם מכישלון וממפלה. אפרים גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" ובקורס למפקדי טנק "פאטון" ובשניהם היה חניך מצטיין. אחרי-כן השתלם בקורס קצינים והשלים את הכשרתו בקורס קציני שריון, וגם אותו סיים כחניך מצטיין. לאחר הקורס נשאר בו כמדריך. הוא היה קצין טוב, יעיל, מסור ואהוד על פקודיו. מפקדיו, בחוות דעתם, אמרו עליו: "הוא מדריך אחראי, נבון ושקול, מקבל על עצמו משימות, מבצע את עבודתו בצנעה, בעל יכולת ובעל רצון להצליח בכל עניין המוטל עליו. הוא קצין יוזם, יסודי ורציני". ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), על גדת המים המתוקים שמעבר לתעלת סואץ, נפל אפרים בקרב. בימי המלחמה הראשונים נשלח עם מחלקת טנקים לחלץ את לוחמי מוצב החוף הצפוני. בשעת החילוץ נפגע הטנק שלו, אך הוא ניצל. אחרי-כן הצליח להשמיד, בפגזים מתוך תותח הטנק שלו, שני טילי "שמל" שירו המצרים לעבר יחידתו. כאשר נע הגדוד לעבר המתחם המצרי "צח", פתח האויב באש ואפרים נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדברת, ליד קבר אחיו דדי (דוד). השאיר אחריו אב, אם ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "פקודיו של אפרים וחבריו יזכרו אותו כמפקד אהוב ומסור, אשר מילא את תפקידו כמפקד פלוגה במסירות ושימש דוגמא לכולם". ומפקד אחר אמר: "הוא היה אחד המפקדים הטובים ביותר שידעה יחידתנו". קיבוצו הוציא לאור חוברת וספר לזכרם של האחים, ובהם מכתביהם הרבים שכתבו לחברים, לידידים, לחברות ולבני משפחתם; בתחילת 1976 נערכה בקיבוץ תחרות בכדורעף לזכר אפרים ואחיו דוד, שנפל גם הוא במלחמת יום-הכיפורים.
