ישראלית, יעקב (יענקלה)

בן שושנה (נכדתו של הרב א.ל. פרומקין, מחלוצי פתח תקווה) ונחמיה, נולד ביום כ"ד בטבת תרפ"ח (17.1.1928) בפתח תקווה. חיבב את העבודה החקלאית בגינת בית-הספר ובמשק הוריו. בן 13 חינכו אביו במצוות ההגנה. אחרי שסיים 6 כיתות בגימנסיה "אחד-העם", שהיה מטובי תלמידיה, עבר ללמוד חקלאות בבית- הספר על שם כדורי לרגלי התבור. במכתבים להוריו שידל אותם שישפיעו על צעירים אחרים שגם הם יבואו שמה ללמוד, כי "לא יתחרטו". בבית-ספר זה היה מהפעילים למען הקרן-הקיימת- לישראל ובטיולים להכרת הסביבה. ב"המכבי הצעיר", בו שימש כמדריך, היה מראשוני הדורשים והעושים למען הגשמה חקלאית והיה חבר גרעין "הסוללים". בשנת 1945 יצא להכשרה מגויסת של "המכבי הצעיר" במסגרת הפלמ"ח בגבעת חיים. כחקלאי מלידה מצא לשון משותפת בינו ובין חברי הקיבוץ בענייני מספוא וחצירים, שהצטיין בהם להלכה ולמעשה. אם כי הפיקוד על אחרים לא היה לפי רוחו, נאלץ לציית למפקדיו, שעמדו על סגולותיו ושלחו אותו לקורס מ"כים ואחר-כך מ"מים. אך גם בהגיעו לדרגת קצין ידע לשמור על פשטות הליכותיו ועל היחס החברי אל פקודיו ונתחבב עליהם מאוד. בתקופת המאבק נגד הבריטים השתתף בפעולות, נאסר ב"שבת השחורה" (29.6.1946) והיה עצור 6 שבועות בלטרון. אחרי שחרורו שינה כמה פעמים את שמו תוך כדי המשכת פעולותיו בגבעת חיים (בהכשרת הפלמ"ח), בית הערבה, מעלה החמישה ועוד. עם תום שנת השירות חזר הביתה מלא תוכניות לפיתוח המשק וחדור רצון עז להתקשר לקרקע. בראשית נובמבר 1947 קיבל חופשה ממושכת כדי שיבוא לעזרת ההורים במשקם. זמן מועט אחר-כך, בראשית חורף תש"ח, החלו פעולות הערבים נגד היישוב היהודי, כשהגרעין של פלוגתו, העמוסה תפקידי שמירת יישובים והגנת דרכים, התלבט בחוסר מפקדים, הופיע יענקלה בליל גשום בצריף המפקדה בקרית ענבים, אף כי חופשתו לא תמה. לשאלה מאין ידע שזקוקים לו, השיב בענווה ביישנית: "מה אתם חושבים, חברי נלחמים ואני אשב בבית?" הוא נתמנה למפקד המחלקה במעלה החמישה. מאז הדריך את אנשיו וחינכם לשאת כל מחסור, סכנות וקשיים, בלי תלונה ולהילחם במסירות. הוא ניהל בהצלחה התקפות שונות, פשיטות-הטרדה לכפרים דיר-איוב ויאלו, כדי להכריח את האויב להפריש כוחות להגנת יישוביו ולגרוע מכוחותיו מהטרדת התחבורה העברית. מאחת הפעולות באזור שער הגיא בושש לחזור עם כיתתו, ובעוד קציני-הקשר שלנו מנהלים משא-ומתן עם האנגלים לחפש אחריהם ולהצילם – חזר יענקלה עם כל אנשיו, ורק אחד מהם פצוע קל. באחת הפעולות יצא עם מחלקתו להבטחת התחבורה לירושלים באזור הקסטל. המחלקה נתקלה בתגבורת אויב שהגיעה מבית סוריק ובקרב שהתפתח נפל עם כמה מחבריו ביום י"ד בשבט תש"ח (25.1.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סרן. "כגיבור מת" – אמרו הוריו בקבלם את ההודעה על נופלו, וכן צוין בפקודת היום: "המפקד רב הכשרון והאומץ". בכינוי יענקלה נתקדש זכרו במחלקה, וכשבא אליהם בחור אחר והציג את עצמו בשם יענקלה, אמרו לו: "יענקלה היה לנו רק אחד, ואתה הנך יעקב." אחיו אריה נפל בשמירה על קו המים בנגב.