ישעיהו (שעיה), בן שרה וחיים, ממייסדי קיבוץ גבת, נולד ביום א' בחשוון תרצ"ח (6.10.1937) בקיבוץ ושם גדל והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי במשק ואחר-כך סיים גם את לימודיו התיכוניים בבית-הספר שבמקום. שעיה גדל בקבוצת הילדים והיה ילד עירני ותלמיד מצטיין במשך כל תקופת לימודיו. במיוחד אהב את המקצועות הריאליים, אך התעניין גם בספרות והרבה לקרוא ספרים ולצפות בהצגות תיאטרון. הוא היה חברותי ורחב-לב ותמיד נחלץ לעזרת הזולת. מנערותו אהב את החיים על כל הנאותיהם, הצטיין בחוש הומור מיוחד והיה הרוח החיה בכל פעילות בחברתו. הוא ראה באהבת הארץ ובאהבת האדם ערכים חשובים, ולאורם הדריך נוער במעברת עולים במגדל העמק. לפיכך עשה את תפקידו במסירות ובאמונה וחניכיו היו כרוכים אחריו. הוא היה חובב ספורט והקפיד לטפח את הכושר הגופני. כמו כן אהב לצפות במשחקי כדורגל וכדורסל, והיה מתרגש מאוד אפילו בשעת צפייה במשחקים בטלויזיה. חובב טבע היה והרבה לצאת למסעות ולטיולים ברחבי הארץ. שעיה התייתם מאמו כשהיה בן אחת-עשרה, ומתמיד היה בן למופת לאביו ואח אוהב מאוד לאחיו, אלישע ז"ל, עמי ונעמן.
ישעיהו גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1956 והוצב לחטיבת גולני. לאחר הטירונות השלים קורס מש"קי סיור וקורס צניחה. במשך כל תקופת שירותו היה חייל טוב וביצע כל מה שנדרש ממנו במסירות, ביעילות ומתוך הכרה וגאווה על יחידתו.
לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר הוצב לשירות-המילואים ביחידת סיור של חיל השריון ושירת בה עד יומו האחרון. הוא עשה בה תקופות מילואים ממושכות ועמה גם לחם במלחמת ששת הימים, בקרב על העיר שכם. חברים שהכירוהו היטב מאותה תקופה של מלחמה, שהאדם מתגלה בה כמו שהוא, מספרים שהייתה בו חוכמת חיים בוגרת, תבונה של ניסיון והכרת החיים על כל צדדיהם – היפים והמכוערים. הם גם מספרים על טוב לבו ועל נכונותו לעזור תמיד, בקטנות ובגדולות, החל מהתחלקות בכריך שנותר בתרמיל, וכלה בנשיאת חבר כושל או פצוע.
לאחר השחרור חזר שעיה למשקו וכעבור שנה יצא לשנת שירות בקיבוץ יד חנה סנש. הוא עבד שם בכרם ונרתם רובו ככולו לגיבוש המשק הצעיר מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. הוא גם שאף להישאר שם באורח קבע, שכן האמין שיוכל לתרום הרבה יותר במשק צעיר ומתפתח. אולם תכנית זו לא יצאה לפועל והוא שב לגבת והחל עובד כנוטע עצי-פרי. בשנת 1962 נשא לאישה את חברתו צפורה ויחד הקימו בית חם לשלוש הבנות שנולדו ברבות הימים, והיו משפחה למופת. הוא היה פעיל מאוד בחיי המשק אך את עיקר זמנו הקדיש לחיי התרבות בו, היה אחראי להבאת הצגות מחוץ למשק, הנחה במסיבות ובחגיגות וקרא בהן פליטונים בכישרון רב והשתתף בהופעות שירה בקולו הערב. יחד עם זאת דאג שיישאר לו פנאי רב למשפחתו ולביתו, ומעל לכל – לבנותיו. הוא היה אב גאה ומאושר והתמסר כולו לחינוכן. ערב ערב, בגשם ובסערה, עבר בין בתי הילדים להשכיב את בנותיו עם סיפור ונשיקה. ומדי בוקר היה משכים ובא לומר בוקר-טוב. גם בצהרים היה בא לעזור להן בהכנת שיעורים, ללוות בשיעור פסנתר, ללמד שחייה או רכיבה על אופניים, או סתם לפטפט עם הבנות. ביתו היה בית חם ופתוח, בו נהגו להתאסף מידי ערב זוגות רבים, כדי ליהנות מהאווירה הנעימה ומשיחה על עניינים שברומו של עולם. בשנת 1969 עבר לעבוד במפעל "פלסטרו" ואהב את עבודתו שם, הצליח בה ושאב ממנה סיפוק רב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שעיה עם יחידתו – למרות שיכול היה להצטרף ליחידה אחרת מפאת גילו – והשתתף בקרבות הבלימה ברמת הגולן. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) התפרסה היחידה לקראת קרב ההבקעה לרמת הגולן ואז נקלעה להפגזה קשה, שבה נהרג שעיה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גבת. השאיר אחריו אישה ושלוש בנות – שרית, טלי ואיילת, אב ואחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, סמל ישעיהו ז"ל, שירת ביחידת שריון והיה חייל טוב ונאמן. הוא ביצע בדבקות את כל המוטל עליו והיה אהוד על כל פקודיו ומפקדיו".
קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים על דמותו וקטעים ממכתביו.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
