בן יחיאל ושולמית. נולד בשבת "נחמו", י"א באב תשל"ה (19.7.1975) בפתח תקווה. אח לטלי, מיכל ואבי. שמו ניתן לו על שם דודו, שנפל במלחמת יום הכיפורים. דודי למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "יבנה", ועם סיומו המשיך בישיבה התיכונית "כפר גנים" בפתח תקווה, במגמת מחשבים. במסגרת לימודיו בישיבה הצליח למצוא זמן לתחביביו הספורטיביים – ריצה, כדורגל וכדורסל. את שירותו הצבאי בחר דודי לעשות במסגרת ישיבת ההסדר "ישיבת הכותל", שברובע היהודי בירושלים. כאן גם מצא חובה נעימה לעצמו לתרום למען תושבי הרובע והתנדב למשמר האזרחי. בהתנדבות זו ראה קידוש שם שמים ברבים. בשלהי יולי 1994 התגייס דודי לצה"ל, לחיל השריון, והחל את שירותו הצבאי במסגרת גדוד "שלח". לאחר הטירונות הפך לטען-קשר והיה גאה כשהוצב לגדוד "הבוקעים", בו שירת גם אביו בשירותו הסדיר, בעוצבת "עקבות הברזל". כחובב ריצה ואצן מצטיין, ייצג דודי את יחידתו במספר לא מבוטל של תחרויות כושר מטעם חיל השריון. את חופשותיו מהצבא ניצל למימוש אהבתו הגדולה לארץ, לטבע ולבעלי-החיים, והרבה לטייל ברחבי הארץ. דודי היה קשור מאוד לבני משפחתו, לחבריו ולידידיו, והשתדל לבקרם ולכתוב להם בכל הזדמנות. בכל אירוע חברתי בלט דודי בחן ובבת שחוק שהיו נסוכים על פניו, בשמחת החיים שאפיינה אותו, ובאהבה שהרעיף על סביבתו. משחר ילדותו התברך דודי בטוב לב נדיר ובנכונות לעזור לזולת ובעיקר לחלשים שבחברה. הוא קיבל על עצמו להפריש מעשר כספים מכל הכנסה שלו, כולל משכורתו הצבאית, למטרות צדקה וחסד. ביום 20.6.1996, בדרכו מהבסיס לחופשת שבת בביתו, נפצע דודי אנושות בתאונת דרכים, שאירעה סמוך לתחנת הדלק בנתב"ג. הוא אושפז במשך שישה ימים בבית החולים "תל השומר", שם נפטר מפצעיו ביום ט' בתמוז תשנ"ו (26.6.1996). דודי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. במכתב ניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "דודי שירת כטען-קשר בגדוד 'הבוקעים' של עוצבת 'עקבות הברזל' בחיל השריון, ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומסור, שמילא את תפקידו במיומנות רבה. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד." מפקד היחידה כתב: "דודי הצטרף לקדושי ישראל, הלוחמים המפוארים, שבזכות נאמנותם, מסירותם והקרבתם, קיימת מדינת ישראל. עבורנו יישאר דודי לוחם יקר, ידיד נפש, שנקטף בטרם עת. נקטף בטרם עת מהוריו, ממשפחתו ומחבריו, אך לא בטרם עת לאלוהים. כי מה הפלא שירצה לידו מלאך, נעים הליכות כמו דודי. חבר אמיתי, עם החיוך הקבוע הנסוך על פניו. עם ישראל, צבא ההגנה לישראל, עוצבת 'עקבות הברזל', גדוד 'הבוקעים', פלוגת 'חוד החנית' ואני, מצדיעים לדודי על התנדבותו ורצונו העז לשרת בצבא ההגנה לישראל, על הנכונות לתת, לעזור ולתרום למדינה בצל אמונתו העזה, חסרת הפשרות. מי ייתן וינוח על משכבו בשלום, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים."
