ישי, אוריאל

בן ישראל ושמחה. נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ח (5.12.1947) במוקנין אשר בטוניסיה. אביו היה רב ראשי בעיר סוסה שבטוניסיה, משנת 1956 ועד עלות המשפחה לארץ. למד וסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "אליאנס" בעיר סוסה והתחיל את לימודיו התיכוניים בקולג' לבנים שם. הוא רחש אהבה עזה לישראל וכאשר מלאו לו 15 שנים, וראה כי אין ביכולת הוריו לעלות לארץ מסיבות משפחתיות, החליט לעלות לבדו עם "עליית הנוער". בארץ התחנך בכפר חסידים, הוא כפר הנוער הדתי, ולמד בבית ספר חקלאי עד שנת 1966. הוריו עלו לארץ בשנת 1965, אך כיון שלא היה מי שיעבוד ויפרנס אותם, ביקשו את דחיית שירותו בצה"ל. ואמנם, לשכת הגיוס דחתה את שירותו לשישה חודשים. אולם אוריאל לא רצה לפרוק מעליו את עול צה"ל ולכן עזב את הבית בסתר והשאיר מכתב להוריו, בו כתב שהוא רוצה להילחם בעד המולדת. בספטמבר 1967 גויס לצה"ל. הוריו לא ידעו אפילו את כתובתו עד חודש נובמבר 1969. אחיו שנמצא בשירות סדיר חיפש אותו והביא אותו הביתה. הוא שמח לראות את בני ביתו, אבל ידע כי חובתו לחזור לשירות ושב לתעלה. בביקוריו אצל ההורים הבטיח להם כי לאחר גמר שירותו בחודש אפריל יחזור לביתו ויעבוד למען המשפחה. ביום כ"ה באדר א' תש"ל (3.3.1970), נהרג יחידי במעוז התעלה כתוצאה מהפצצת מטוס אויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בנתניה. מפקדו כתב עליו: "אני גאה על כך שהוא היה תחת פיקודי. הכרתי הרבה חיילים במשך שירותי בצבא – – – אבל אוריאל היה מן הבודדים שעמד בצורה נפלאה בלחץ של מלחמה ומעולם לא נתקלתי ביזמה כזו של בן-אדם"