ירמיהו, שלומי (שלמה)

בן רותי ודוד. נולד ביום שבת, ז' בסיוון תשמ"ו (14.6.1986) בבית החולים "אסף הרופא" שבצריפין. הבכור מבין ארבעה אחים, אח לאתי, נתנאל ויהונתן. שלומי גדל והתחנך בשכונת רמת אליהו שבראשון לציון. הוא למד בבית הספר היסודי "בית אפרים", בחטיבת הביניים על-שם יצחק רבין, וסיים את לימודיו כתלמיד המצטיין בכיתתו בבית-הספר התיכון "מקיף ה'?".   מקטנות אהב מאוד לעסוק בספורט. בגיל אחת-עשרה הצטרף לבית הספר לקראטה של סנסאי אריה ניקר, ובהיותו בן שלוש-עשרה כבר יצא לתחרות קראטה אירופאית בשוודיה. שלומי עשה חיל בלימודיו והשתתף בתחרויות קראטה ארציות רבות. נשארה לו תקופה קצרה עד לקבלת החגורה השחורה.   פרט לקראטה, פיתח שלומי את תחביב המחשבים שהצטיין בו. הוא אהב מאוד לבלות עם חבריו במועדונים וליהנות מהחיים הטובים.   שלומי ציפה בקוצר רוח לגיוסו לצה"ל; לכולם היה ברור שהוא יהיה חייל קרבי. ביום 28.11.2004 התגייס, התנדב לחיל השריון ושירת כתותחן. הוא אהב מאוד את השירות ואת החיל והתכוון להגיע לקורס מפקדי טנקים. על אף שסבל מפציעות בגב שהקשו עליו פיזית, סירב בתוקף לשמוע על כל אפשרות לשינוי באופי שירותו שעלול היה להרחיק אותו מחבריו ליחידה ומתפקידו הצבאי.   את שלומי הכירו כולם לפי החיוך הקבוע שנסוך היה על פניו. הוא היה טוב לב, צנוע ושקט, וגם משפחתו הקרובה הופתעה לשמוע לאחר נפילתו על דברים שעשה ועל אנשים שעזר להם.   במלחמת לבנון השנייה, ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006), נפל שלומי בקרב בדרום לבנון. בבוקרו של אותו יום פתח החיזבאללה בהתקפה רבת היקף לאורך גבול לבנון וחטף שני חיילי מילואים – רב-סמל אהוד גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב. המוצב שבו שהו שלומי וצוותו ספג הרעשה ארטילרית כבדה. כשנודע על החטיפה, ובהיותם במוצב הקרוב ביותר למקום האירוע, קיבל הצוות הוראה להיכנס לתוך לבנון ולעצור את רכב המילוט של המחבלים. הצוות התקשה להגיע לטנק עקב ההרעשה הכבדה, אך במאמץ אדיר והתעקשות נחרצת הגיעו אנשי הצוות לטנק, וביחד עם "נגמחון" התחילו לנסוע לכיוון לבנון. בעת הכניסה ללבנון הספיק הצוות לירות ולפגוע במספר עמדות חיזבאללה, אך במרחק קצר מאוד מהגבול ליד מאחז "כיפת הדגל" של החיזבאללה, עלה הטנק על מטען גחון גדול אשר השמיד את הטנק והרג את ארבעת אנשי הצוות במקום – ושלומי ביניהם. עם שלומי נפלו סמל-ראשון יניב בר-און, סמל-ראשון גדי מוסייב וסמל-ראשון אלכס קושנירסקי.   ביום 14.7.2006, בדיוק חודש ימים לאחר שחגג את יום הולדתו העשרים, הובא שלומי למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים, שני אחים ואחות. על מצבתו חקקו בני משפחתו את הכיתוב "חיוכך לעד נזכור, תמיד תהיה גיבור".   לאחר נפילתו הועלה שלומי לדרגת סמל-ראשון.