ירושלמי, מרדכי

בן ד"ר אליעזר ושרה. נולד ביום כ"ה באדר תרצ"ג (23.3.1933) בקובנו שבליטא. מקטנותו גידלוהו הוריו על טהרת הלשון העברית. בזמן שלטון הסובייטים המשיך בדיבור העברי מתוך עקשנות, התמרד במורה שנהגה ללעוג לעברית וערר גם את חבריו למרד. בקיץ 1941 היה במחנה-ילדים בפולנגן, נפל לידי הנאצים והפשיסטים הליטאים וניצל בדרך נס. כן ניצל בנס בגיטו שבלי ביום ה"אקציה" על ילדים זקנים ונכים. יש לציין, כי גם בימים ההם היה שומע תורה מפי אביו, כי תשוקתו לדעת היתה גדולה. אחרי טלטולים ונדודים נפגשו בני-המשפחה בוילנה ואז נצטרפו ל"בריחה" והגיעו לאיטליה. בדרך, באחד המחנות, נטפל לפסנתר ולא הירפה ממנו, כי עוד מילדותו גילה נטיה למוסיקה. ברומא נתקבל לאקדמיה סט. ציציליה וגם המשיך לימודיו הכלליים באיטלקית ובעברית. לבסוף נכנס לליציאום איטלקי ואגב-כך התכונן בכל הלימודים העבריים. בינתיים ביקר בבית-נכות ועתיקות ברומא ובסביבותיה, חקר ודרש והוסיף דעת. מייד לעלותו לארץ, בפברואר 1949, נכנס לכיתה השישית של בית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב ובשנת-הלימודים השביעית עבר לבית-הספר הריאלי בחיפה, אשר סיים בגיל י"ח בהצטיינות ובהצלחה. המשיך גם במוסיקה ובספורט. עמד בבחינות-הכניסה לאוניברסיטה אבל גאוותו היתה על הימצאו כשר לטיס, עם גיוסו לצה"ל בספטמבר 1951. אולם בהיכשלו בטיס עבר קורס לסמלים ולאחר-מכן גם קורס למודיעין. אך הוא נשא את נפשו לקורס-קצינים. הדבר הזה ניתן לו רק לפני גמרו את שירותו בצבא. בשנת תשי"ג התחיל מבקר באוניברסיטה במחלקה למדעי-הרוח ואף המשיך במוסיקה. שמח מאד בהגיע הפקודה לצאת לקורס-קצינים, אך בהסתיים הקורס נפטר. הדבר היה ביום ג' במרחשון תשט"ו (30.10.1954). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.