ירושלמי, יעקב

יעקב, בן לאה ואברהם, נולד ביום כ"ו בטבת תרצ"ה (1.1.1935), באלכסנדריה שבמצרים ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי בעיר הולדתו ולאחר שמשפחתו עלתה ארצה והשתכנה בטירת הכרמל, למד את מקצוע המסגרות. בן ארבע-עשרה היה יעקב כשהגיע ארצה וכבר יצא לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. עד לגיוסו עבד ב"רכבת ישראל" ואחרי-כן בנמל חיפה. יעקב גויס לצה"ל במחצית דצמבר 1953 והוצב לחיל הרגלים. הוא עשה את שירותו הצבאי כחבלן בחטיבת חיל הרגלים "גולני". בשנת 1954 שוחרר יעקב מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הרגלים שעמה גם לחם בקרבות מבצע "קדש". לאחר השחרור התגייס למשטרת ישראל ושירת ארבע שנים כחבלן. מששוחרר בשנת 1958, זכה לתעודת הוקרה מטעם מפקדיו שנאמר בה: "הוא מילא את תפקידו לשביעות רצון כולם, היה נעים הליכות ומקובל בחברה". אחרי-כן הצטרף יעקב לצי הסוחר ושימש כימאי באחת מאניות הצי בשנים 1962-1958. בשנת 1962 הצטרף לצוות העובדים של בית החרושת "סולתם". בזכות עבודה מאומצת ומסירות רבה הצליח להתקדם בעבודתו והגיע לדרגת מנהל מחלקה. הוא עסק בשרטוט טכני ובמסגרות. יעקב היה עובד מסור ונאמן, עשה חיל בעבודתו וזכה להערכת מנהלי המפעל. הוא היה מקובל ואהוד על חבריו לעבודה ונבחר לשמש כחבר ועד-העובדים במפעל. במסגרת תפקידו דאג לשיפור תנאי העבודה, לקידומם של עובדים ולארגון פעולות תרבות וספורט למען צוות עובדי המפעל. הוא נשא לאישה את חברתו שרה והקים עמה את ביתו בטירת-הכרמל. בשנת 1962 נולד בכורו אברהם, בשנת 1964 נולדה בתו לאה ובשנת 1966 נולדה בתו הצעירה זהבה. יעקב אהב את משפחתו, היה בעל מסור ואב אוהב ודואג. לאחר יום עבודה ארוך וקשה נהג לצאת לבלות בחברתם. הוא דאג לחינוכם של ילדיו ולקחם לביקורים בתערוכות שונות ובמקומות בידור ומשחק המיועדים לילדים. הוא הקפיד להחדיר בבני משפחתו את אהבתו העזה לטבע, הרבה לצאת לטיולים ואת הנופים הרבים שראה צילם במצלמתו. בעזבונו נשאר אוסף גדול של תצלומים ושקופיות המעידים על טעם אומנותי ועל חוש ליופי ולאסתטיקה. כמו כן הרבה לעסוק בדיג והיה בעל רישיון לדיג. הוא שילב עבודה מאומצת בבית-החרושת בפעילות ציבורית כחבר ועד העובדים ויחד עם זאת הרבה לבלות בבית החם, שבנה עם רעייתו וילדיו. עוד בשנת 1961 הועבר לחיל התותחנים והוכשר לשמש איש צוות של תותח בינוני. בשנת 1970 מונה לתפקיד מפקד צוות. עם חבריו לגדוד התותחנים לחם בקרבות מלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. במלחמת יום-הכיפורים הגנה יחידתו על גבולה המזרחי של ישראל. ביום ט"ז בחשון תשל"ד (11.11.1973) נפל יעקב בעת מילוי תפקידו בבקעת הירדן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. יעקב היה אהוד על כל מי שהכירו".