ירון, יעקב

יעקב, בן דינה ויוסף, נולד ביום כ"ה בחשון תשי"ג (13.11.1952) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "כל ישראל חברים" של רשת "אליאנס", בשכונת מחנה-יהודה בירושלים, ואחרי-כן למד בבית-החינוך בלימודי ערב. יעקב, שהיה ידוע בכינויו קובי, ידע היטב את קשיי הפרנסה של המשפחה הגדולה ועל כן יצא לעבוד אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, ואת משכורתו נתן להוריו, ובכך סייע בפרנסת המשפחה. הוא עבד בבית-החרושת "פניקיה" והיה עובד מסור ונאמן, שהתחבב גם על מנהלי העבודה וגם על חבריו הפועלים. הוא השקיע מאמצים רבים כדי להצליח בעבודתו, ואכן הגיע להישגים מעולים וקנה לעצמו מעמד של פועל מקצועי. בשעות אחר הצהרים סייע לאביו בניהול דוכן למכירת ירקות בשוק של מחנה-יהודה. כך היה ממהר ממקום עבודתו לשוק, ואחרי-כן ממשיך לבית-הספר, שם השלים את השכלתו בלימודי ערב. יעקב היה חבר מסור ורע נאמן. הגם שסדר יומו היה גדוש, לא חסך מזמנו כדי לסייע לכל חבר וידיד שנזקקו לעזרתו. הוא אהב את מלאכת הכפיים ובשעות הפנאי עיצב דמויות של חיות וכלי בית, עשויים זכוכית. הוא היה בעל נפש רגישה ורגישותו התבטאה בציורים שצייר. שעות ארוכות נהג לשבת ולהעלות את חוויותיו ברישום, ואכן השאיר אחריו אוסף גדול של תמונות נוף, המעידות על כישרונו הרב בתחום הציור. יעקב אהב להאזין למוסיקה ובעיקר לשירים ולפזמונים. הוא ידע לנגן בגיטרה והיה מלווה את שירתו בנגינה. לפעמים חיבר מנגינות ומילים והיה מבצע בעצמו את היצירות שחיבר. חבריו אהבו להתאסף סביבו, להאזין לשירתו ולנגינתו, שהיו סוחפות את כולם להצטרף אליו. יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. אחרי הטירונות השלים קורס לנהגי טנקים ונשלח לשרת ביחידת שריון בסיני. הוא היה חייל מצוין ואיש מקצוע מעולה. מלכתחילה התחבב על חבריו ליחידה והיה מקובל על מפקדיו. גם בעת שירותו בצבא לא פגה דאגתו לבית ולמשפחה. בחופשות היה מסייע להוריו ומקל עליהם בטיפול במשק הבית. בתחילת נובמבר 1973 עמד להשתחרר מהשירות הסדיר ואף רקם תכניות רבות בקשר לעתידו, אך לא זכה להגשים אותן. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לתעלת סואץ, כדי להשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים ולסייע בחילוץ חיילי צה"ל הנצורים במעוזים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) היה יעקב בנגמ"ש, ששב ממשימת חילוץ ובו שריונאים פצועים. הנגמ"ש הותקף על-ידי חיילים מצרים ויעקב נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.