ירוביץ, אברהם (אבי)

בן בתיה ויוסף. נולד ביום כ"ג בחשוון תשי"ח (17.11.1957) במושב עולש, אח לריקי ורוני. כשהיה בן שבע עברה המשפחה להתגורר בנתניה, שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "איתמר". את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר 'נעורים', במגמת מכונאות רכב. בינואר 1976 התגייס אבי לצה"ל, לחיל-החימוש. הוא עשה את שירותו הסדיר במחנה גדעון כמכונאי רכב. בפברואר 1979 הצטרף אבי אל שורות צבא הקבע. בשנת 1980 נישא אבי לרחל (רוחה), ולאחר כשנה עברו להתגורר בעפולה, שם קיבל אבי תפקיד חדש כבוחן רכב במוסכי חוץ. בשנת 1982 נולדה בתו הבכורה, עדי. לאחר כשלוש שנים עבר אבי לשרת במוסכי חוץ בנתניה, ובאותו הזמן נולדה בתו הילה. בשנת 1989 החליט אבי לעבור לשרת בשטחים, בחטמ"ר שומרון, חרף האינתיפאדה שפרצה, והנסיעות הרבות הלוך ושוב לביתו. בשנת 1992, נולדה בתו, שיר. אבי התקדם עם השנים בתפקידיו וניהל את סדנת הרכב של חטמ"ר שומרון. עקב הצטיינותו בתפקיד יצא בשנת 2001 לטקס נגדים מצטיינים באירופה. עם שובו ארצה התגלתה בגופו מחלת הסרטן. אבי נאבק בה ולא הרפה. בשנת 2002 הועלה לדרגת רנ"ג. אבי נאבק במחלה בגבורה עד יומו האחרון, הקרב האחרון בחייו. ביום כ' באייר תשס"ג (22.5.2003) נפטר אבי ממחלת הסרטן. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, הורים, אח ואחות. אבי נטמן בבית-העלמין הצבאי בנתניה, והוא בן ארבעים- וחמש. בשורות הכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "אהוב, רע ואב ללא קץ". דברים שכתבו לזיכרו רעייתו ובנותיו: "אבי./.. עכשיו אתה בשמים בפיקודם של המלאכים ותחת פיקוחו של אלוהים/ אתה תחסר לנו מאוד, כאן למטה. נזיל דמעה, נצעק, נכאב ואולי אפילו נכתוב לך מכתב, אבל לא נצפה למענה/ תדע שאתה פה חסר, אך אנחנו מרגישות בנוכחותך ובטוחות כי עלינו אתה כבר שומר/ תדע כי אתה אדם יקר וחשוב, אדם כל כך נאהב ואהוב, אדם אמיץ בעל כוח ורצון להילחם, אבל לצערנו גם החזקים משלמים./ אנחנו מקוות שלמעלה יהיה לך רק טוב ושתדע שלעולם לא נפסיק עליך לחשוב ותמיד נמשיך לאהוב". הוריו ואחיו כותבים: "אבי יקר, אתה חשוב לכל המשפחה, היית ותמיד תהיה אהוב. זיכרונך תמיד איתנו לנצח. אוהבים אותך, אתה חסר לנו".