ירדן (אבינה), אילן
אילן (אפרים-מנודר), בן פרנגיס ויצחק, נולד ביום א' בשבט תש"ה (15.1.1945) בפרס, ועלה ארצה במסגרת עליית הנוער, בשנת תשי"ז (1957). בעיר הולדתו החל את לימודיו וסיים בארץ – בכפר הנוער על-שם יוהנה ז'בוטינסקי. אילן היה שאפתן עוד מימי ילדותו. מגיל שמונה, כשנתייתם מאביו, למד להסתדר בכוחות עצמו, עבד קשה ועמל לפרנסתו. אך תמיד היה אופטימי וידע להפיק את הטוב מכל מצב רע. אדם שמח היה, ולא שיתף איש בדאגותיו, שכן לא רצה להסב דאגה לשום אדם. אהבתו לרעיו והתחשבותו בזולת היו לשם דבר בקרב חבריו. תמיד סייע להם, לא שמר טינה, ויתר וסלח ושקד על השכנת שלום בין ידידיו. לכל אדם פנה באדיבות ובנימוס, ברצון ובמאור פנים. איש נעים שיחה היה, לשונו נקייה ודבריו שקולים. אילן גויס לצה"ל באוגוסט 1964 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס כבאי אש ובקורס רגמים של מרגמות 120 מ"מ. חבריו מספרים עליו, שהיה חייל שקט וצנוע, העושה את כל המוטל עליו ברצון רב. בתעודת השחרור כתבו מפקדיו: "אילן הוא חייל ממושמע, הממלא את כל תפקידיו במסירות ובאחריות, לשביעות רצון מפקדיו". על שהשתתף במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששוחרר מן השירות הצבאי הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. משחזר לחיים האזרחיים התמסר לביסוס מעמדו הכלכלי. את מקצועו – ייצור שלטי ניאון – למד בימי שירותו הצבאי הסדיר. הוא הפליא לעשות ב"ידי הזהב" שלו, ולקוחותיו הנאמנים הרבו לשבחו על חריצותו ועל שקדנותו, על חיוכו ועל נועם הליכותיו. הרגע המאושר בחייו, מספרת אשתו, מזל, היה כשנתבשר על הולדת בנו, יצחק. בנו, שנקרא על-שם אביו, היה מרכז כל עולמו והוא ביקש להעניק לו את כל שנמנע ממנו בחייו – בית משפחה חם ולימודים תקינים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס אילן ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), בגזרת מעברי הגידי, נהרג אילן בהתפוצץ פגז מרגמה מתנייעת 160 מ"מ. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אילן ז"ל ביצע את משימתו בשקט בוצנעה ובמלוא ההקרבה העצמית. אנו נזכור אותו כחייל אמיץ ורב-תושייה. בנופלו שכל הגדוד לוחם מעולה". משפחתו תרמה לזכרו תשמישי קדושה לבית-הכנסת "אורח חיים" ביפו, וספרי תהילים, סידורי תפילה ושעון לבית הכנסת לעולי משהד בבני-ברק; גדודו הוציא לאור חוברת לזכר אנשיו שנפלו במלחמה ואילן בתוכם.
