יקותיאלי, עוזיאל (‘עוזי’)
בנם-בכורם של אמנון ועליזה. נולד ביום כ"ג בניסן תשי"ז (24.4.1957) בתל-אביב. בהיותו בן שנתיים עקרה המשפחה מתל-אביב לאילת, ושם עברו על עוזי שנות ילדותו ובחרותו ובה גובשה אישיותו. עוזי התקשר לאילת בכל-נפשו וכהגדרתו, כעבור זמן: "אני אילתי, ונשאר אילתי, כי אני אילתי בדם". עוזי למד בבית-הספר היסודי 'ערבה' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-המקיף ע"ש גולדווטר – שניהם באילת. עוזי היה מטובי התלמידים שבבית-הספר, אהוב על מוריו ועל חבריו, פעיל בחברת התלמידים ותורם מכישרונו וממרצו לכל הפעילויות שבבית-הספר. הוא היה חבר בתנועת הצופים, שבט 'עציון-גבר', היה חבר במועדון השיט של "הפועל" אילת והיה מטובי הקלעים שבמועדון הקליעה של הגדנ"ע. נוסף-על-כך, היה ספורטאי מחונן והרבה לעסוק בצעדות, באתלטיקה קלה ובמשחקי-הכדור השונים. כ'בדרן' שבחבורה היה חבר בלהקת בית-הנוער שבאילת אולם, כשראה כי השתתפותו בלהקה פוגמת בלימודיו הריאליים, ויתר ללא היסוס על הלהקה. עוזי התבלט בין חבריו, והללו נהו אחריו, בהיותו הרוח החיה בכל המסיבות וההצגות. עוזיאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1975. תחילה ביקש להתנדב ליחידה מובחרת ומשלא נתקבל לשם, החליט ללכת בדרכי אביו והתנדב לחיל-הצנחנים, לגדוד שאביו שירת בו. מפקדיו עמדו עד-מהרה על כך, שבכישוריו הרבים הוא עתיד להיות קצין מוכשר. לכן תכננו את קידומו לפרטי-פרטים, וכך אמור היה עוזי לצאת לקורס-קצינים, מיד לאחר סיימו את קורס המ"כים. במקום לצאת להכנה לקורס הקצינים, החליט לצאת כמפקד-כיתה של טירוני צנחנים. עוזי השקיע הרבה ממרצו בגיבוש חייליו ליחידה לוחמת טובה. הוא נטע בהם מהידע שלו ונקשר מאוד אל חניכיו. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977), נפל עוזי בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול.השאיר אחריו הורים ושתי אחיות -רחל ואסנת. משפחתו וחבריו הוציאו לזכרו חוברת-זיכרון הנושאת את שמו.
