יקולב, מרדכי (מוטקה)

בן בילהה ופנחס. נולד ביום כ"א בשבט תרפ"ב (19.2.1922) בפוניבז' שבליטא. בן בכור היה במשפחתו. הוא עלה עם הוריו ארצה בשנת 1926 והמשפחה השתקעה בתל-אביב. מרדכי למד בבית-הספר "תחכמוני" והמשיך את לימודיו בתיכון-ערב. הוא השתייך לתנועת הנוער העובד, ושנים אחדות אף הדריך בתנועה זו. דרכו הייתה אופיינית למסלול הנוער החלוצי בארץ בשנות המנדט. הוא נמנה עם קבוצת הכשרה באילת-השחר, אך עזב את הקיבוץ, חזר לתל-אביב ועבד בסלילת כבישים. בעבודה זו איבד חלק מאצבעו. אחר-כך התגייס למשטרה כנוטר ובתפקיד זה מילא חובתו הלאומית בשנים שקדמו להקמת המדינה. מרדכי נשא לאשה את בינה, ונולדו להם בן ובת. הוא חי חיים שקטים והתבלט ביושרו וברגש האחריות שהיה טבוע בו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, לתרום בלי לצפות לתמורה. כך גם התייחס לחייליו, שתמיד היה ער לבעיותיהם, וכך התייחס לאשתו, שסייע לה להתקדם בלימודיה ולהשלים את השכלתה האקדמאית כמורה. הוא היה מוכן תמיד למלא כל משימה, ולו הקשה ביותר. עם פרוץ מלחמת הקוממיות, במאי 1948, התנדב לצה"ל ושירת בחיל-האוויר. הוא השתתף במלחמה עד חתימת הסכמי שביתת הנשק. ביולי 1949 השתחרר מן השירות ופנה לחיים האזרחיים. מרדכי התמחה במקצועות הבנייה, אך העדיף את השירות בצה"ל. באוקטובר 1958 חזר לשרת בצבא הקבע, בחיל-ההנדסה. הוא עבר שורה של קורסים והשתלמויות, ביניהם קורס מש"קים, קורס מש"קי אפסנאות, קורס מנהלי עבודות-בנייה ועוד. מרדכי עלה לדרגת רס"ל ומילא תפקיד של סרן. בחוות הדעת עליו בתקופת שירותו ציינו מפקדיו: "מרדכי הוא בעל מקצוע מעולה, מבצע את תפקידו בצורה טובה… נאמן ובעל כושר הדרכה במקצועו". ביולי 1965 עלה לדרגת רס"ר. הוא השתתף בכל מלחמות ישראל בימיו וזכה בעיטורי מלחמת הקוממיות, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום-הכיפורים. בפברואר 1980 חלה ואושפז. ביום ג' באדר תש"ם (20.2.1980) נפטר. בן 57 היה במותו. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "רס"ר מרדכי יקולב נפטר לאחר שנים ארוכות של שירות מסור בצה"ל. כחבריו לעבודה הכרנו את תכונותיו המיוחדות, שבגינן ראו בו חבריו ומפקדיו נכס לצה"ל ולאומה". הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. השאיר אחריו רעיה, בן, בת ואם. על שמו הוקם מדור למקצועות הכימיה בספריית העיון של בית-ספר "אורט" ברמת-גן.