יקואל, מיכאל

בן שמחה וציון, נולד ביום ח' בניסן תרפ"ו (23.3.1926) בתל-אביב, ורכש השכלה עממית. משפחתו עברה לגור בבת ים. מגיל 14 היה חבר בגדנ"ע ושירת כמקשר. בהיותו בן 17 יצא להכשרה בקיבוץ אלונים וכעבור שנה חזר לביתו והחל לעבוד כמכונאי במוסך פורד. לאחר-מכן חזר לשרת שנתיים נוספות כנוטר בקבוצת כנרת. בפרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת האו"ם על חלוקת הארץ, התגייס לצבא והשתתף בקרב על יפו. מיכאל סיים קורס צלפים בצריפין וגם קורס נהגות. השתתף בקרבות בסביבת לטרון ואל-קובאב, והיה בין סוללי כביש-הגבורה. אחר-כך שירת כנהג במטכ"ל, ומשם הועבר לעבוד עם נציגי או"ם. בנוסעו לפלוג'ה עם שני קציני-קישור של האו"ם עלה על מוקש, נפצע, הועבר לבית-החולים בצריפין ושם נפטר ביום א' באדר תש"ט (2.3.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.