יקואל, אילן

בן ראובן ולואיזה. נולד ביום ט"ז באלול תש"ג (16.9.1943) בתל אביב. מילדותו התגלתה בו תכונה שעתידה היתה להתפתח בו עוד. הוא היה דובר אמת ואומר אותה בקלות – ויש שמאורע כזה היה מסתיים בסנוקרת רצינית שהוא ספג. עם הוריו התנהג בהבנה ובמסירות – ובכבוד. תמיד עשה כבקשתם ולא היה מתמרד, היה נזהר בהטרחתם ולא השאיר מקום לדאגה. למד את לימודיו היסודיים והתיכוניים בגמנסיה "הרצליה" וסיימם בשנת 1961. שקט ורציני היה בלימודיו ונוהג בנימוס כלפי כל. התבלט בתפיסתו בשיעורים באופן פעיל. נחבא אל הכלים היה והתחבב על כל יודעיו ברוב ענוותונו ובמיעוט דיבורו. כאשר סיים את לימודיו גויס לצה"ל. את שירותו נתן בחיל השריון, שם עבר קורס קצינים והשתחרר בדרגת סגן במארס 1967. בתור קצין צבא הקבע התחיל ללמוד את מקצועות הפסיכולוגיה והפילוסופיה באוניברסיטה של תל אביב, אולם הוא הספיק ללמוד רק חודשים מספר, כי מלחמת ששת הימים פרצה והוא נקרא לדגל – ומיד, ביום הראשון לקרבותיה; הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שהתחולל בביר לחפן בסיני בשעה שכיוון את זרקור רכבו לעבר הטנקים של האויב כדי לאפשר לשריון הישראלי לכוון את נשקו הוא נגדם. הובא לקבורה בבית הקברות לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר לבית הקברות הצבאי בקרית שאול. במרחשון תשכ"ח (נובמבר 1967) צויין לשבח על ידי מפקד חטיבתו על גילוי אומץ לבו בעמדו בפני האויב. עם נפלו התארגנו תלמידי החוג לפסיכולוגיה ומוריו באוניברסיטה של תל אביב כדי להקים ספרייה על נושא הפסיכולוגיה על שמו וכך להנציח את זכרו. הספרייה הלכה וגדלה על ידי תרומות ספרים וכספים והעבודה כולה בספרייה נעשית בהתנדבות. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן. לזכרם של שבעה סטודנטים של האוניברסיטה בתל אביב (ואילן ביניהם) ולזכר אחד מעובדיה הוקמה קרן מילגות מטעם נשיא האוניברסיטה ומפירותיה הוענקה מילגה על שם כל אחד מנופלי מלחמת ששת הימים. חוברת בהוצאת המשפחה וחבריו הוצאה לזכרו ונקראת על שמו. הוא הוזכר בספרים שונים כגון "חשופים בצריח" לש' טבת, "לא על החרב לבדה" בהוצאת א' לוין אפשטיין.