יציב, יוסף

יוסף, בן יפה ושמעון, נולד ביום ו' בסיון תש"ה (18.5.1945) בכפר רופין ולמד בבית החינוך לבני הקיבוצים בנווה-איתן. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון, בכיתה י"ב של בני איחוד הקבוצות והקיבוצים בבית-ברל. מילדותו נכרו בו חוש טכני מפותח ונטייה לתהות על קרביהן של מכונות. תכונות אלה עתידות היו לסייע לו בשירותו הצבאי. הוא אהב את החקלאות ובתום תקופת לימודיו הפעיל את קומביין הסלק של קיבוצו. נער ממוצע קומה ומוצק היה יוסף, שנקרא בפי כל "פצה". הוא נחשב שובב, אוהב מעשי קונדס ועליז, אך מי שהכירו היטב ידע כי היו בו גם כובד ראש, רצינות ואחריות, שמצאו ביטויים בעבודת המשק ובאהבתו לספרות יפה. יוסף גויס לצה"ל בנובמבר 1964. כבני משקים רבים שאף להתנדב לחיל הצנחנים, אולם הדבר לא נסתייע והוא הוצב לחיל השריון. מתחילת דרכו בחיל היה חייל מצטיין והשלים בציונים מעולים קורס מפקדי טנקים ואחרי כן קורס קצינים וקורס קציני שריון. בתפקידו בחיל השריון מיצה עד תום את חושו הטכני המפותח, בהתעמקו במנגנון הטנק ודרך פעולתו. עם זאת לא אהב את המשמעת הקפדנית ואת הנהלים הפורמליים וכאות למריו גידל שיער ארוך וסבוך. הוא עמד להשתחרר מהשירות הסדיר בראשית יוני 1967 ואולם שחרורו נדחה עקב פרוץ מלחמת ששת הימים. במלחמה השתתף בקרבות ההבקעה של אוגדת טל, בפיתחת רפיח וברצועת עזה. לאחר המלחמה לא נעתר לבקשות מפקדיו להתנדב לשירות קבע וחזר למשקו. עד מהרה היה אחראי למכונות האסיף המשוכללות של הכותנה והסלק. אולם דומה שעולמו הצר של הקיבוץ העיק עליו במקצת. הוא שאף להכיר עולם ומלואו וסייר שלוש פעמים בארצות הברית ובאירופה. בין השאר שירת כקצין בטחון ב"אל על". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס פצה וצורף ליחידתו, שהשתתפה בקרבות הבלימה נגד המצרים בצפון סיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נהרג יוסף מפגיעת פגז אויב בעומדו חשוף בצריח, בקרב הקשה באזור גשר פירדאן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר רופין. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי יוסף היה אהוב על מפקדיו ועל חייליו ומילא את תפקידו במסירות. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו.