יצחק, פינחס

בן יצחק וירושה. נולד ביום ד' בכסלו תרצ"ז (18.11.1936) בעיר בומביי אשר בהודו. עלה לארץ בשנת 1953 עם '"עליית הנוער" ונקלט בקבוצת כנרת. המשפחה עלתה לאחר מכן והתיישבה בבאר שבע. אחרי גיוסו לצבא נשא אשה והשתקע בקרית שמונה. עבד בבית החרושת בכפר בלום. היה בעל נאמן לאשתו, אב מסור לילדיו, ידיד טוב לחבריו ופועל חרוץ. היה טוב לב וסבלן ועזר לבני משפחתו מתוך דאגה ואהבה להם כאחד. הוא עיצב את אפיו שלו משחר ילדותו ועד יומו האחרון, ודמותו, דמות אמיצה ופטריוטית, של אוהב עמו ודואג לגורלו, היתה מגובשת. בצבא השתייך לחיל הצנחנים. השתתף במערכת סיני. את שירותו הסדיר סיים בסוף שנת 1957 ולאחר מכן היה יוצא לשירות מילואים בכל עת שנקרא לדגל ובמסגרת זו נמצא במלחמת ששת הימים. בקרב שנערך במבואות שכם ביום הרביעי לקרבותיה נפצע פינחס; זה היה בהתקפת אויר בשכם – ובמשך למעלה משבועיים נאבק בגבורה בבית החולים עם מר המוות עד אשר יצאה נשמתו; זה היה ביום ט"ז בסיון תשכ"ז (24.6.1967). הניח אשה ושלושה ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. שמו הוזכר ב"החטיבה שלנו במלחמת ששת הימים" ובחוברת של קרית שמונה.