יצחק, מאיר

בן נחמה ובנימין. נולד ביום כ"ח בטבת תש"ו (1.1.1946) בכורדיסטן. בגיל 5 עלה מאיר ארצה עם משפחתו, שהתיישבה במושב עין-העמק, בחבל תענך. מאיר למד שמונה שנים בבית-הספר היסודי במושב, ואחר כך המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון בנהלל. כאשר הגיע מועד גיוסו לצה"ל הוצב בחטיבת גולני. הוא עבר קורס מ"כים והשתחרר בדרגת רב"ט. מאיר היה צעיר צנוע ונחבא אל הכלים, שמילא את תפקידו במסירות. כשהשתחרר מן הצבא נתקבל לעבודה בחברת החשמל ובמשך השנים התקדם בתפקידיו עד שמונה לסגן מנהל עבודה. בשנת 1972, לאחר שנשא לאשה את מלכה, עבר לגור בחיפה. באותה שנה נולדה להם בתם הבכורה מירב ואחרי כן שני בנים. מאיר היה אב מסור ותמיד מצא פנאי לבלות עם ילדיו, לעזור להם בהכנת השיעורים ולהתחלק בחוויותיהם. הוא לא זנח את שאר בני משפחתו, שהמשיכה בעין-העמק, והיה מוכן לעזור להם ולהטות שכם בכל עת. גם חבריו של מאיר ידעו שעליו אפשר תמיד לסמוך. כשהחל מבצע שלום הגליל נקרא מאיר לשירות מילואים. כאדם מאמין ושומר מצוות, נטל עמו סידור ותפילין, וכן את הטלית שהייתה עמו במלחמת יום-הכיפורים. במהלך הקרב פגע טיל של האויב בנגמ"ש שבו נסע מאיר. כאשר חשו אליו חבריו מצאו את הטלית שעל גופו ספוגה בדמו. מאיר נפל בקרב ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אשה, בת ושני בנים, הורים, אחים ואחיות. במכתב תנחומים ששלח מפקד היחידה למשפחה נאמר: "בהיותו נחבא אל הכלים התגלה בכל עוז רוחו במהלך הקרב …ההקרבה, האומץ והחברות הן המידות שהנחיל לנו".