יצחק, דוד
דוד, בן מזלה וסלמן, נולד בשנת תש"ה (1945) בעירק. את שנות חייו הראשונות עשה יצחק בעיר הולדתו בעירק. ב-1951, בהיותו כבן שש, עלה יחד עם משפחתו ארצה וכאן למד בבית-הספר היסודי "גורדון" באשקלון. דוד היה ילד עליז ועירני. הכל למדו להכיר אותו על-פי החיוך שהיה תמיד על שפתיו. למרות שגדל בבית שהפרנסה הייתה מצויה בו בדוחק, הייתה גישתו לחיים אופטימית. מגיל צעיר הבין, שעליו להשתדל וללמוד ואחר-כך לרכוש לו מקצוע, כדי להצליח בחייו. בעניין זה היה רציני ביותר ונהג בכובד ראש. מיד עם תום הלימודים בבית-הספר היסודי, נאלץ דוד לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסתה של משפחתו הענפה, שהיו בה עוד שלוש אחיות וחמישה אחים מלבדו. דוד היה נער צנוע ועניו. הוא הסתפק במעט דמי כיס ואת שאר משכורתו נתן בידי אביו. למרות שצורת חיים זו שללה ממנו את שמחת הילדות הרגילה, לא התנזר דוד מחברת בני גילו. הוא הרבה להתרועע עם חבריו לשכונה והיה אהוד ומקובל עליהם. מטבעו היה טיפוס חביב ומלא שמחת חיים, אהב לצחוק בחברה ובורך בהומור טיפוסי לו, שהיה לסימן ההיכר שלו. כיוון שהיה חברותי ונעים הליכות, רכש לו חברים רבים, שאהבו להיות במחיצתו שעות ארוכות. הוא ידע גם להקשיב היטב ורבים באו אליו, לספר לו את בעיותיהם ולהתייעץ עמו בקשר לפתרונן. דוד היה בן מסור ואח אוהב לשאר בני המשפחה. קשרים של ידידות-אמת שררו בינו לבין אחיו ואחיותיו. כל בני משפחתו היו מלוכדים סביב הבית החמים שהקימו הוריו. הם כבדו ואהבו איש את רעהו והיו מוכנים לעזוב כל עיסוק שהוא, כדי לבוא לעזרת בן משפחתם שנזקק לעזרתם. דוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1963 והוצב לחיל השריון. לאחר שעבר בהצלחה את הטירונות, המשיך והשתלם בקורס של לוחמי חיל הרגלים המשוריין (חרמ"ש). בתום הקורס, הוצב לאחת מיחידות השדה של החיל. כאן התגלה כאיש צוות למופת וכלוחם מעולה. מעולם לא התחמק מחובות בלתי-נעימות וגם לאחר אימון ארוך ומפרך היה האחרון ששכב לישון. הוא התפעל מעוצמתם של כלי הפלדה, שהופקדו בידי חבריו ובידיו, ואהב לטפל בהם. בתום שירותו הסדיר נשא לאישה את חברתו לאה, ועמה הקים בית. ברבות הימים נולדו לבני הזוג בת ובן ואושרם היה רב. במלחמת יום-הכיפורים השתתף דוד בקרבות הבלימה הקשים שניהלו כוחותינו לאורך כביש הגידי. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), לאחר שאיתר והשמיד מפעילי טילי סאגר בצומת חת"ם, נפגע מרסיסי פגז ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, בן ובת.
