יצחקי, אליהו (אלי)

אליהו (אלי), בן אילה ויצחק, נולד ביום ט"ו באייר תשי"א (25.5.1951), בירושלים. בגיל שנתיים עבר עם משפחתו לרמלה, בה רכש את חינוכו: גן ילדים, בית-הספר היסודי ובית-הספר התיכון. כבר בילדותו נתגלו אופיו וכישוריו: חבר נאמן ודואג, מעורה בחברתו ואוהב שיר, סיפור וזמר. בבית-הספר היסודי היה תמיד ממנהיגי הכיתה ובזכות יושרו והגינותו נבחר דרך קבע לועד התלמידים. תכונותיו אלה הביאוהו לעתים לעימות עם כמה מורים, ואז היה ניצב תקיף ובלתי מתפשר, למרות שבתוכו היה רך, ותרן ורגשני עד כדי דמעות. בית-הספר התיכון פתח לפניו אופקים חדשים: ספרות, היסטוריה ומקצועות היהדות. כאשר בחר במגמה ההומנית התעניין בעיקר במקצועות תנ"ך והיסטוריה עברית. במקצועות אלה העמיק, הלך אצל מקורות היסטוריים ואסף ספרים בנושא הארכיאולוגיה שהאירו את תקופת התנ"ך ואת תולדות העם בארצו. כל שקרא סיכם, הסיק מסקנות לגבי מה שידע ולמד, והכול מתוך חדוות לימודים ואהבת הנושא. המורה שלו להיסטוריה בכיתות הגבוהות של בית-הספר התיכון כותב: "אלי היה תלמיד מצוין. אהבתיו בגלל יושרו הרב והאכפתיות שגילה כלפי עניינים ומעשים שנראו לו טובים או לא טובים, צודקים או לא צודקים. מעולם לא עמד מן הצד. דברים כאבו לו ודברים הסבו לו קורת רוח רבה. כשהיה נהנה משיעור היה מפגין את סיפוקו. כשמהלך העניינים לא היה מוצא חן בעיניו היה מביט מתוך דומייה, לעתים דומייה רועמת. הוא לא חסך דברי שבח, אך ידע גם להשמיע דברי ביקורת קשים, תמיד היה אכפת לו ומעולם לא ויתר. תמיד עמד על דעתו כשחשב שהוא צודק, ועשה זאת מתוך הערכה לנאמר ולנדון. אך מעולם לא חרג ולא הפריז, הכול בתוך מסגרת של 'דברי חכמים בנחת נשמעים'". בסיום לימודיו בבית-הספר התיכון החליט אלי שבמקום להיבחן בבחינת הבגרות בתנ"ך יגיש עבודה רחבה. הוא בחר בנושא: "כיבוש הארץ בימי יהושע ותקופת ההתנחלות". במשך חודשים רבים אסף בשקידה חומר רב, ואף נסע לספריות אוניברסיטאיות ובילה בהן ימים רבים. קרא, אסף חומר חזותי וגרפי רב, ביקר במוזיאונים ארכיאולוגיים כדי "לנשום את התקופה" – כך אמר – וכתב את עבודתו רחבת ההיקף, כשהוא חוזר ומשנה את הכתוב, חוזר ומלטש, גורע ומוסיף ומחפש תמיד זויות ראייה חדשות לבעיות החברה, ההגות, המדיניות, החומר והתרבות של התקופה הנדונה. עבודת גמר זו, שנשלחה למשרד החינוך והתרבות, ניתנה להערכה לבוחן – היסטוריון ידוע וקפדן – והוא העניק לה את הציון המעולה עשר, ואף בבחינה בע"פ – ב"הגנה" על עבודתו בפני אותו היסטוריון – קיבל אלי ציון מעולה. אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 ובחר לשרת בחיל השריון. גם כאן בחר במסלול הארוך והקשה של תפקידי פיקוד: קורס מט"קים וקורס קצינים. עם הסמכתו כקצין ביקש לשרת כמפקד ביחידת שדה, להיות קרוב אצל האנשים והכלים. את כל שירותו הצבאי – שלוש שנים וחצי – עשה בסיני וסיימו בתפקיד סגן מפקד פלוגה, בדרגת סגן. במרס 1973 – כאשר השתחרר משירות החובה בצה"ל – גמלה בו ההחלטה להמשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים במקצועות תנ"ך והיסטוריה עברית והוא הכין עצמו לכך: קרא חומר רב, נרשם למכינה האוניברסיטאית לאנגלית אותה סיים בהצלחה ונתקבל כתלמיד מן המניין. ביום הכיפורים גויס אלי לגדודו – גדוד טנקים. ביום שני, י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) לחם גדוד זה מול הארמיה המצרית השנייה בפיתחת קנטרה, במטרה לעצור את המצרים על כביש קנטרה – בלוזה. הטנק של אלי נפגע פגיעה ישירה מטיל סאגר. אלי נהרג כשהוא חשוף בצריח, בעת שניהל עם חבריו קרב אש נגד האויב המצרי. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברמלה.