fbpx
יפת, עובדיה

יפת, עובדיה


עובדיה, בן פורטונה ודוד, נולד בשנת 1945 במצרים ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. הוא למד בבית-הספר היסודי במושב מצליח ובבית-הספר היסודי "אחווה" ברמלה. לאחר שעלתה משפחתו ארצה, עשתה בבית העולים בבנימינה. אחרי-כן התיישבה במושב מצליח, אך כעבור זמן עברה לרמלה. עוד כשהיה ילד קטן, היה עובדיה עוזר לאמו בעבודותיה, וכבן בכור למשפחה מרובת-ילדים, המשיך לעזור למשפחה כל חייו. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, ובעודו לומד במרכז הנוער ברמלה, החל עובדיה לעבוד כפועל בעבודות שונות. אחרי-כן עבד שנתיים בבית-מלאכה לפוליטורה בתל-אביב ולמד את המקצוע. עובדיה היה אוהד ספורט והרבה ללכת למשחקי כדורגל ולצפות בתחרויות, אם כי הוא עצמו לא שיחק. הוא היה חובב נלהב של מוסיקה ישראלית, ערבית ויוונית ואהב מאוד לרקוד. לדברי אחותו, "בכלל היה עובדיה חברה'מן". עובדיה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1962 והוצב לחיל הכללי. לאחר הטירונות השתלם בקורס טבחים ונקבע כטבח ביחידת מחנה מטכ"ל, שם עבר את כל שירותו הסדיר. הוא השתלם בקורס השכלה לחיילים בבית-הספר הצבאי להשכלה. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא חייל ממושמע ושמילא תפקידו בנאמנות. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, עשה את שירות המילואים שלו במסגרת שירות בתי-הסוהר. אחרי שחדל לעבוד בבית-סוהר, הוצב לשירות מילואים כטבח בגדוד של חיל הרגלים. אחרי השחרור, החל עובדיה לעבוד כסוהר בשירות בתי-הסוהר ועבד שם שש שנים, עד סוף שנת 1971. באחרונה עבד ב"הארגז" בצריפין. עובדיה היה בן מסור ונאמן; תמיד דאג להוריו ולאחיו, עזר בפרנסתם והיה מביא להם את כל מחסורם. מעולם לא נכנס לבית הוריו בידיים ריקות. הוא נשא אישה בראשית 1967, והזוג עבר להתגורר בלוד, אך גם לאחר נישואיו, עזר להוריו ולאחיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, עשה עובדיה בשירות מילואים כטבח במעוז "מילנו" שעל שפת תעלת סואץ. הוא השתתף בהגנה על המעוז ואחרי-כן בנסיגה ממנו לעבר קנטרה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע עובדיה ונהרג ליד קנטרה בתוך בית שהוקף חיילים מצריים שירו לתוכו. גופתו נשארה בשטח שכבשו המצרים ורק כעבור ארבעה חודשים הוחזרה והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. הוא השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים, שש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד גדודו: "עובדיה לחם בגבורה רבה. הוא גילה מסירות רבה לחבריו, אומץ-לב ותושייה בקרב ופעל תוך חירוף נפש וסיכון עצמי רב. בתקופת שירותו עמנו בגדוד מצאנו בו תכונות של אדם ולוחם למופת". הוריו הקימו מצבת זיכרון להנצחתו, יחד עם חללים אחרים מבני העדה הקראית, בכניסה לבית-הכנסת המרכזי של היהודים הקראים ברח' קלאוזנר 16 ברמלה.

דילוג לתוכן